“האבנים הכחולות- סרט על זהות

“אני רוצה רק שתדעו- אתם עומדים על קרקע של שחורים”

את השורה הזאת אומרת אחת מבנות להקת בנות אמיתית של אבוריג’יניות שתיקרא בהמשך:”האבנים הכחולות)The Sapphires)

זוהי בחורה שמנה עם פה גדול, דעתנית, שיחד עם אחתה  ועד אחות שרות  שיק קנטרי של מרל הגרד, שהן מפגינות הרמוניה קולית מעולה. המופע הזה מתרחש לפני קהל בהמות גזעניות, נוצרים חסודים כמובן, בשנת  1968, שנה בה אוסטרליה עדיין חווה את הגזענות כלפי האבוריג’ינים.

 עוד קודם לכן, עשור לפני תחילת הסרט, ראינו את שלוש הנערות יחד עם קיי, בת דודתן בהירת העור, שרות המנון נוצרי בשפתן האבוריג’ינית, שמהלל את משה המביס את פרעה בעת נס חציית הים האדום, וכך יש לדעתי את הקשר בין המיעוטים הנרדפים למדכאיהם אנשי הרוב. מובן, שאת הפרס הנכסף 10$ תגרוף בחורה לבנה ששרה- רוצחת ליתר דיוק, את שירה של להקת “המחפשים”:”נסיעה למורנינגטאון”. באותה נקודת זמן, הבמאי  האוסטרלי ויין בלייר, יחד עם שני התסריטאים שלו טוני בריגז(שאימו לורל-ג’ולי- הייתה הזמרת הראשית של הלהקה ןשהסרט מבוסס על מחזה שכתב על הלהקה), ותסריטאי הטלוויזיה הותיק קית’ תומפסו, ןאורגים סיפור כל כך מדבק, מרגיז וגם מפעים-לב על זהות שנאבדה ונמצאה, אחווה עם מיוטים מדוכאים, וגאולתו של גבר בשם דייב לאוולייס,  אמרגן כושל בפרוטה, שממציא את הבנות מחדש ומכוון אותן למוזיקת הנשמה האמריקנית, כפי שהוא אומר בקצרה, ומגדיר את מוזיקת הנשמה:

תבינו, מוזיקת קנטרי זה על אובדן. גם מוזיקת נשמה. אבל השוני הוא שבקנטרי, הם איבדו, ויתרו והם מתבכיינים על זה. במוזיקת נשמה, הם נאבקים לקבל את זה חזרה,הם לא ויתרו”.

 והנה, באיבחה אחת אנחנו מבינים את הסרט, מה הוא מה המסר, ולאיפה הוא הולך.- הילדות יעבסרו מכשולים, תחילה בינן לבין עצמן, את הסוג הזה מבטאת קיי, בת הדודה בעלת הפנים הבהירות, שחייבת להתגבר על עוינתו בנות דודתה השחורות-עור, את העוינות של סביבתה הלבנה-גזענית, את שנאתה העצמית,ע ד שלבסוף תוכל לומר בבטחה את השורה:”אני שחורה מפםנים ולבנה מבחוץ”.

  כמובן, שזה יכול להתפרש כצביעות, בנות דודתה אכן מקבלות את זה כך, אבל, זה לא , זה רחוק מכך.

זוהי הצהרה אמיתית, שאני כים-תיכוני בנשמתי מסוגל להזדהות עימה, אני שהוריו באו מאירופה המזרחית, אך נולד לתוך התרבות ובחרה הים-תיכונית, חש ומזדהה עם החברה והצתרבות הים-תיכונית הזו.

לקיי, שמתחילחה עאת הסרט כמוכרת מוצרי מטבח של טאפרוור, הדרך לזהותה מלאה, עד שבסצינה מרגשתצ תרתי משמע, לפחותלי, היא מתפייסת עם עמה ועם עצמה.

הסרט עובר לוייטנאם, ושם, כאשר הן פוגשות באפרו-אמריחקנים לראשונה בחייהן, תוך שהן עדות לאימי המלחמה( יש סצינה בבית חולים בו החבורה שרה, ומנסה לא לבכות, מול פצועים קשים וקלים שמאזינים להן), וייטנם היא גם המדינה שבה הזהות המוזיקלית והגזעית שלהן תסגור מעגל.

שהוא נמנע משמאלציות, סנטימנטליות מזוייפת, ותחושת התגברות מזוייפת על מכשולים, בלייר מציד בפנינו סרט ריאליסטי בתפיסתו, בעל מוסר זועם ודיסקרטי,  שבדרך כלל תמיד מובלט בסרטים אלו, עד שהם הופכים למאמר מערכת של עיתון ביה”ס התיכון המקומי, אלא, שבלייר מציג את הארועים כפשוטם, כפי שהיו, כך הכעס מועצם עוד יותר,

והשורה התחחתונה- זה סרט למי שאוהב מוזיקת נשמה, למי שרוצה לראות סרט שהוא  עשיה סיפורית במיטבה, רוצו לראות.,

Advertisements

The Sapphires-Why is it so good?

.”I’ll have y’all know, that you’re standing on a Black Land”
This line, is spoken by a Black, fat girl, in front of a hostile whites, in a1968 Australian small town . The girl, along with her two sisters, display a beautiful harmonious song, earlieron we saw four girls, one of them Kay, is light skinned, singiung in their Aborigin Language, a hymn about the Israelites and Moses, defeating Pharroh. Back in 1968, the Merle Haggard Country, sung by the trio, won’t get them the 10$, coveted award, it will go to the white girl,who murdered The Seekers'”Ride to Morningtown”, by
this time Wayne Blair the dirctor, Tonny Briggs, whose mother Laurel was one of the original group(Julie the lead singer) the co-writer(Whose p 2004 play recountedf the bands’ story), and vet TV Writer Keith Thompson weave a tale as captivating, as annoyinbg, and as truly exhilirating story about identity lost and found, kinship with opressed minorities, and a redemption of one Dave Lovelace, a an over-the-hill promoter who re invents the group. It’s Lovelace(Briliantly played by Chris O’Dowd of”Bridesmaids” fame), who reinvents them and stirs them to the Soul music, as he aptly says:
“See.
Country and western music is about loss. Soul music is also about loss. But the difference is in country and western music, they’ve lost, they’ve given up and they are just all wining about it. In soul music they are struggling to get it back, they haven’t given up”.

And that in a nutshell, is what the movie is all about- the girls face adversariues, first among themselves, it’s Kay, the white skinned Aborigin, who has to overcome her racial surroundings, self-hatres, her cousin’s hostility, and finally able to say a line, which I deeply identify with:”I’m white on the outsiode, but black on the inside”.
Of course, it may interpert as a hypocritical statement, the girls accept it as such, but it doesn’t, far from it.
It is a genuine statement, I for one, as a Meditteranian, whose parents came from East Europe, and has a pink skin, identify with it. Because I was born Meditteranina, I feel and identify with the Mediterranina Culture and Society.
Kay who starts as a fake white selling kitchen appliances, goes the whole way, and finally in a moviung scene, she’s reconciled with
-her People The movie takes out to Vietnam, and it’s there, meeting African-
Americans, and witnessing first hand the horros of war(There’s a hospital scene, which the girls ,find it difficult to sing, and tears choke their voices), is also the land in which their musical, and racial identity will come full circle.
Avoiding mawkish schmalzy, fake up lifting feel good sentiments, Blair prsents us a film, realistically concieved, with a mute moral indignation, which dosen’t come blasting and makes the movie looks like a high school paper’s editorial, but rather present it as it is, and enhance our anger even better.
This is a movie for everyone who loves Soul, and for everyone who loves good storytelling at its best, run and see it.

Beer-Shebah- What happened there and why?

Right, to the non Israeli peole who read my blog, here’s a brief summary of the tragedy which happened in Beer Sheva.

Itamar Alon, a major in the most rejected and badly promoted Border Guards, a corps, who is a place for the lower-middle and lower-lower groups of Israel. Ethiopians, Russians,  Bedouins , Druz and Cherkesians(The Beds and Chercs, are Muslkims, the Druz are not).

Alon, was a very good officer, till they notice that he’s too violent with Palestinians, and since Zahal, our army tolerate some violence, and even some acts of robbery among his soldiers, and close eyes when our dear boys the porecioius settlers, doing damages to Palestinians and does  steal a land here and sheep there, and burn olives in some Arab village, and ruin an archeological find, like terraces, that’s alright. Of course, the BP don’t allow to punish the settlers, no it’s ok to punish Palestinians, and wrong to punish the Jewish Settlers, since they’re the”Old Boys”, the”Good Guys”, and that kind of Double Standard confused many soldiers.

And this confusion stay with them.as they cross the border- who don’t excist- to Israel, and there they become killers, fight over some stupid fights on Saturday and Friday nights, kill their wives/girlfriends, sometimes rape, needless to say, that it’s not all the soldiers, just the confuse ones, because they live in an atmosphere which encourage/discourage them to be violent/non violent. And Itamar Alon was this kind of man..

He was discharged as Major, and worked as the head of security in the B.S Municipality-Education Institutions was hiss turf, he was cited when single handedly captured a Palestinian Saboteur, all was well, till the hardships came, the erratic behaviour, the madness which slowly poisoned hu=im’ the jobs he didn’t get, and the debt- some 500$, that’s it, that’s the money he was owed. When he tried to reason with his bank manger, the dear man, he was, he was a very nice man,. but liomited in a role designated to him by cold calculated men and women in the top echelon of Israerl’s Economic order, people who kowtow and lick the oligarchial ass, and oppress the poor.

So his request denied, he came back with a license gun and shoots the bank manger, his assistance, wounded one hostage, and finally blew his brains out.

 

And that’s it, that’s the tale, but it is symptomatic to our lives here in Israel. Look, 2 years ago Daphnee Leef, Stav Shafir, and Ithak Smoly, opened the Social Protest,  I supported them with one reservation-They ddin’t mention the oppression we’re doiung at Palestine, the fact that this factor was eliminated, because they wanted to be nice and inclusive, that’s what kill the social unrest.

Yes, I was with them, screaming:”The people wants social justice!”, most of the good men and women voted for Yair Lapid, the hollow shallow politician who promised them new politics, they were duped, and I’m sorry for them.

Really, yes, sorry, because we’re now in a mess, and unless we figure that the occupation kills us, we can’t do anything. Social unrest must breed new leadershjip, that will combine both the lower classes and the middle classes, and will pressure the leaders to withdra from Palestine altogether and return to Israel, with some minor changes, what happened in Beersheva WAS A CLARION CALL.

I can only write about it, can’t do anything, since I have no Group or People behind me.

And that’s me signing off.

T

 

 

באר-שבע ומה קרה שם?

אני עכשיו שומע את הקדימון של מה שקרה שם בבאר-שבע, אמש קראתי את גדעון לוי על מה שקורה שם. כן, אלון היה קצין מצטיין, שהודח משום שהאלימות שלו כלפי פלשתינים הייתה סימן שאפילו צה”ל שממש לא איכפת לו כמה אנחנו רעים אמר זהו.

אלון שירת במשמר הגבול, איתמר אלון היה שם בתוך חיל של נפלטי מערכת קלסיים. אלו, שכאשר מרביצים ואף חורגים מזה ושודדים למשל, פלשתינים, זה בסדר, אבל שזה מגיע למתנחלים”מלח הארץ” הפשיסטים שלנו- אז פתאום המגב”ניק רע וצריך להענש.

עם מערך סותר כזה של ערכים מה אתה עושה?

איפה אתה עומד?

 

אצל איתמר אלון, זה הלך הלאה, לישראל של הקו הירוק, לבאר- שבע.

 

הוא רק רצה לסלק חוב של 3000 ש”ח זה כלום, בוא נגיד שזה מה? 500 $, 300 יורו, כמה?

כלום!אבל מנהל הבנק, כפוף למערכה כלכלית שמטיבה עם העשיר ורוצחת את הענניני, נאלץ לסרב.

אז הו רצח. עד שהתאבד.על זה נאמר:”תן להיות חופשי ומאושר”, אני ממש ציני כאן, נכון?

אז זהו, אני כואב.

 

תראו, שהתחילה המחאה החברתית, אני הזדהתי עד גבול מסויים. הם פשוט הזניחו את הכיבוש. זהו, בוא ונאמר את זה- המחאההחברתית הייתה נחמדה מידי, לא דיברה על הכיבוש, הצביעה ליאיר לפיד, קיבלה מדינאי חלול, תואם ביבי, מהסוןג שנותנים לפשיסטיים הכל, את כל מה שאנחנו לא צריכים.

ואלו שהצביעו עבור לפיד, וצעקו “העם דורש צדק חברתי”, נו, בסדר, הלכתם, צעקתם, יופי גם אני צעקתי איתכם, אבל הוספתי גם את:”הלאה הכיבוש!”

זהו! זה מה שיש לי להגיד- יהיהו עוד מקרים כאלו, נשים ירצחו, אנשים ישרפו את עצמם, ואנחנו עדיין נתבוסס לנו עם מחאה חברתית מנומסת, אנחנו לא נצעק הלאה הכיבוש, אנחנו ממש בסדר.

כך גם היה במשטרים אפלים, אנחנו ממש בסדר, אז יש חוקים שמגינים עלינו, חוק הנכבה, חוק הצ’ילבות, חוק האמו חוק הזובי, אז יש כאלו שאומרים שהשחורים/שמלאנים/ערבושים סרטן בגוף האומה העברית/איטלקית,/גרמנית,/סובייטית

 

אני לא יכול להגיד לכם צאו מהאדישות, כי אני אין לי קול כל כך, ואני לא יודע אם יש לי כל כך תומכים.

אני רק יכול לכתוב

 

אבל לדפני ליף, שלא קוראת בכלל את הבלןג הזה, ולשאר האנשים שלהם, אני רק יכול לומר כך:”תצרחו כבר:”הלאה הכיבוש!!”|, תביאו קהלים חדשים

 

לשמאל המדוכדך אני אומר: בלי התנשאות, הקימו את הקשת בענן, זה עבד אצל רוזוולט, זה יעבוד גם כאן!

באמת, אשכרה! אני לא צוחק

דרור

Hi On a serious note( History of my family)

Hi!
Today, this month we mark a tragic event-The failed uprising of Warshaw Getto

.This year is the 80th year in which Hitler seized power in Germany, And I want to seize this event and talk about my Grandmas, one- was a middle high Jewish Lady from Riga, Latvia, the other was a devout enterpreneur, from a small town called Kuty.
Both were killed. Zipora Finkleman and her Eldest daughter Manya, a Pharmacist and divorced woman, were massacred at the Romboly Forest in Riga

Clara Krunmholtz, and her 10 year old dughter Donya, waere strved to death at the Kolomeya Ghetto, aftter a failerd attempt to cross over to Roumania.
My maternbal grandmaother, entrusted a Pole and Ukraninan, to cross the border, after witnessing her husband, gunned in his bed, by an S.S. Officer, his sin?- He faiied to be at work, since his leg was broken.
.

So, she took my young aunt, bribed the Pole and the Ukraninan, who promptly took the money, and turned them over to the Nazies, who hauled them to Kolomeya Ghetto, and from there- The slow death til;l they starved too death in 1943.

My Patwernal Grandma,didn’t want her young son, my father Zvi, toimmigrate. Palestine, was concidered dangerous.
Thanks to my late uncle’s 6 hours marathion, she relented, and gave my father her reluctant blessing, his father gave his blessing, as well, thank God for my Uncle Benjamin.
And so, today I finish this blog with awe. And with humbling feeling, because if we think about it, had there been persuasive men and women in Europe, perhaps mny lives would be saved.

Above all, this tale taught me one thing- Never thake anything for granted! The demagogue in oine land, can conquer yours, funny men in uniform. can be your menacing force in your own country, if you don’t heed the Nazies’ Lesson!
Remember the dead, rejoice the living
Bye

Dror

המקום מעבר ליער-מצוין

כפי שכתבתי ראיתי אמש את סרטו המצוין של דרק סיאנפרנש”המקום מעבר ליער”. הסרט מצוין. את דרק סיאנפרנס אני מכיר מ”בלו ולנטיין”, סרט שתיאר את התפוררות חיי הנישואין של בני זוג מנקודות לא אופיניות.
אין בסרט זה או בסרט הקודם זכר לבנליות ההוליוודית, לשמלץ, לפתרון הבעיות בשניה האחרונה.
יותר מכך, גיבורי סרטיו של סיאנפרנס, הם קודם כל אנשים בעלי אור וצל. השדים בתוכם מוכרים לי וכל אחד מאיתנו. מי האי או האישה שלא מודע לקיום האורות והצללים שבו? השד/מלאך שבו או בה?

הסרט, מתאר שני אנשים כאלו. לוק גנטון אופנוען פעלולים, חונה בשנקטדי, ניו-יורק, שם הוא פוגש במפתיע ברומינה. אהובתו לשעבר. רומינה,הנשואה לקופיח אפרו-אמריחקני, היא אם ילדם המשותף. לוק גנטון, נחוש בדעתו להיות אב ליליד אותו לא ראה.
הנחישות הזו תוביל אוצתו לבחירות לא נכונות ולטרגדיה. ביעגלומו של ראין גוסלינג, אנחנו רואים את לוק גנטון כאיש מורכב, שבחירותיו הלא נכונות, מעצימות את האנושיות והשבריריות שבו.

מולו, ניצב אייברי קרוס, בגילומו המופתי לא פחות של ברדלי קופר, שמוכיח בפעם המי יודע כמה, שקומיקאים מסוגלים להיות שחקנים דרמטים מעולים.
קרוס השוטר הטירון, שמתעמת באורח טרגי עם גנטון, הוא עורך דין, בנו של שופט בביה”ד הגבוה של ארה”ב, שאפתן, בעל מוסריות גבוהה, שמנסה להיות אדם טוב ומוסרי, אבל בסופו של דבר, הופך 15 שנה אחר- כך לתובע שאפתני שיהיה פעם נשיא ארה”ב או למצער שר החוץ, או מנהיג הרוב/מיעוט בסנט/בית הנבחרים הארצי.
ואז עובר הסרט פאזה, אם ראינו קודם כל סרט פעולה, אחר- כך סרט משטרה, הרי שכעת הוא הופך לסרט דתי.

ישנם שני סוגי סרטי דת. האחד- זה ההוליוודי, הוולגרי, היהודו-נוצרי, שהופך את הסרט להטפה קיטשית, על ערכי הקדושה, הטוב הנצחי, ועוד כהנה וכהנה קשקושי דת רדודים.

ניתן להוסיף להם את סרטי העידן החדש, שלא נופלים מרדידותם מאותם סרטי דת שהזכרתי קודם.

אבל, יש גם סרט דתי מסוג אחר. זה החוקר, בודק, בעוצמה לא פחותה, את הנושא הדתי, את הדתות, את הסכנות ואת היתרונות. ישנם סרטי דת, שבםם הדת לא משחקת תפקיד ממשי. אבל הם קיימים.
למשל, סרטיו של דה-סיקה, בעיקר”נס במילנו,,ו”גונבי האופניים”, ניתן לראותם כדתיים, סרטים מסוימים של פליני, בעיקר המוקדמים שבהם, הם גם כן סוג של הרהור על הדת, בין באופן מרושע, או מלנכולי-משהוא.

וסרטו של דרק סיאנפרנס, נמשתייך ללא ספק לסוג השני. ביסודו ובסופו של דבר, זהו סרט דתי, על הטוב, הרע, הבחירות שאנו עושים ועל נכחות החטא הקדמון כסוג של פעולה, שמביאה את הגיבור, את צאצאיו, את בני ביתון לתהום או לגאולה.

רוצו לראות את הסרט של סיאנפרנס. הוא פשוט מעולה.

The Place Beyond the Pines- Excellent

So, as promised, I saw Derek Cianfrance movie yesterday.
And, well it’s a unique kind of fiolm.
Having seen”Blue Valentine”, you can tell, that he has a very significant way of making films. His, are slightly out of the mainstream. And that’s better already.
You don’t expect thr expected. Problems won’t be solved in the last minute, you’re not rooting for anyone, at least not whole heartedly.
Anyone has a dark and bright personality in this film.
And that, in itself is worthy. Because no matter what, we all have them, the demons inside us, Ryan Gosling, is wonderful, in a challengiung role(Spolier alert-DOn’t read next, if you haven’t seen the movie yet!)
His charcter Luke Ganton, is a character who finds his long lloost woman, now married to an African-American, and that he has a son. That revelation in itself, brings tragic results, wrong choices, anmd a tragis untimely death.

His opponnent, officer Avery Cross, is a lawyer, who joined the police force, and he’s presented also in an ambigious way. Bradley Copper proves that comedians can become dramatic actors as well, and his Cross is such a strong motivated personality, ambitious, moralistic, and finally a brocken and a drivemn man, who wear the mask of your public figure.
The story jumps 15 yers later, and by now, we’re goiung deep into the religion angle. TYhe sins of the fathjer/s, is manifest itself in their sons’ characters and behaviour.
Rerligious fioms, are not one brand, we know thae Hollywood Christo-Judaistic overly kitschy spectacles.
And yet, there are other religious picture, like Carl Theodor Dreyer’s Ordet, or the Ingmar Bergman’s movies.
Onbe can even add Robert Bresson, and some of De-Sica’s films, movies which deal with religion in a very circumspect way. The Cianfrance movie belong to that category. Beautiful film and a joy to watch!.