האם הקולנוע מת?- לא בישראל על סרטו של תום שובל:”הנוער”

ונפתח בציטוטים- שלושה, שנאמרו במהלך השנה הזו. שניים בידי שפילברג ולוקס ביוני  והשלישי ע”י סטיבן סודברג בינואר.

There’s eventually going to be a big meltdown.There’s going to be an implosion where three or four or maybe even a half-dozen of these mega-budgeted movies go crashing into the ground and that’s going to change the paradigm again.”Steven Spielberg at a speech  at USC’s rally

“, , תהיה התכה ענקית,יהיה פיצוץ פנימי שבו שלושה או ארבעה,או אפילו חצי תריסר סרטים ענקי תקציב יתרסקו וזה ישנה שוב את קווי המתאר

 “The pathway to get into theatres is really getting smaller and smaller, We’re talking Lincoln and Red Tails – we barely got them into theatres,You’re talking about Steven Spielberg and George Lucas can’t get their movie into a theatre!”-George Lucas,-same event

“הדרך לבתי הקולנוע נעשית צרה יותר ויותר. אנחנו מדברים על”לינקולן” ו”זנב אדום“- בקושי הכנסו אותם לאולמות הקולנוע, אתם מדברים על סטיבן שפילברג וג’ורג’ לוקאס, שלא יכוטלים להכניס את הסרטים שלהם לתוך בית קולנוע”-ג’ורג’ לוקאס באותו ארוע

” The worst development in film-making – particularly in the last five years – is how badly directors are treated!”..It’s become absolutely horrible the way the people with the money decide they can fart in the kitchen, to put it bluntly. It’s not just studios – it’s who is financing a film. I guess I don’t understand the assumption that the director is presumptively wrong about what the audience wants or needs when they are the first audience, in a way. And probably got into making movies because of being in that audience”-Steven Sodwerbergh, in a New-York Magazine;’s interview justified his retiring from active film making

“ההתפתחות הגרועה, שמתרחשת בתהליך יצירת הסרטים-בעיקר בחמש השנים האחרונות- היא ביחס להם זוכים יוצרי הסרטים. זה נהיה פשוט איום, הדרך הזו , ואני מאוד בוטה,שבה מחליטים אנשי הכספים, שהם אלו שיפליצו במטבח. זה לא רק אנשי האולפנים,זה מי שמממן את הסרט, אני משער, שאני לא מבין את ההנחה שהבמאי תמיד שוגה ביחס למה שהצופים רוצים או מצחריכים, שהם בדרך כלל, באופן מסויים, הצופים הראשונים וייתכן שהתחילו לעשות סרטים, משום שהם היו חלק מהצופים”

הבמאי סטיבן סודברג, בבראיון לעיתון ניו-יורק, בינואר 2013 בו הסביר מדוע הוא  פורש מבימוי סרטי קולנוע.

עגום נכון? בעיקר ששני הראשוןנים שפילברג ולוקאס אחראים באופן בלעדי למנצב שהוליווד נמצאת  בו. הם  רשומים על פטנט הסרט עם תקציב הענק, שזולל זיכיונות וחייב להעשות בתקציב של 200 מיליוןן דולר.

אבל הנה במקום מרוחק מלוס-אנג’לס וארה”ב, במדינה נידחת ובעכייתית בשם ישראל, הקולנוע לא מת, יוצתרי הסרטים לא מרימים ידיים וביום רביעי חזיתי בנס, שמצדיק את היותה של ארצנו ארץ הניסים והנפלאות.

לשמו של הנס הצלולואידי הזה, קוראים:”הנוער”, במאי הסרט הוא תום שובל.

גילוי נאות, את תום”היורש,”הבן המאומץ”, שובל, אני מכיר עוד מעבודתנו בסינמטק.

מה שהפתיע אותי הייתה העובדה שתום אהב ואוהב סרטים(וגם אחיו הפרפצקיוניסט דן שובל, יורש מס’ 2 ובן מאומץ שניים, אני ממש צ’רלי צ’ן נכון?)

התשוקה של תום(ודן) לקולנוע, לא נופלת מהעובדה שתום אוהב לחשוב מחוץ לקופסה. יתרה מזו, הוא לקח לו את הזמן והכשיר את עצמו בעבודה שחורה, הסבלנות השתלמה, שכרגע אנו חוזים בסרטו הראשון:”הנוער” סרט אפל גם מבחינת הסוגה, גם מבחינת ההומור השחור, הסרט הוא נצחון בכל התחומים.

הסרט משקף את החברה הישראלית-זו חברה מעורעת, אלימה, הכלכלה עושה בה שמות, זו הכלכלה שמבכרת את העשירי-על, וסיפורה של משפחת קופר-האם פאולה(שירילי דשא) והאב מוטי(משה איבגי)..

ושני בניהם יקי(דוד קוניו) חייל שהתגייס עכשיו, ואחיו שאול, תלמיד תיכון וסדרן בסינמה סיטי(איתן קוניו)

האב איבד את מקום עבודתו, אמם עסוקה בהרצת מועמד לראשות עיריית פתח-תקווה(מקוןם הולדתו ומגוריו של תום עד לפני מספר שנים), והצעירים, שחשים שהמשפחה בדרך לאבד את הבית, מחליטים לעשות מעשה ובאופן מתוכנן למחצה, חוטפים את דפנה אדלמן(גיטה אמלי) גמנזיסטית ממעמד גבוה, בכוונה שאביה ישלם את הכופר. כמובן, שהמהלך לא צולח. התוצאה היא טרגית ולא צפויה.

הסרט הוא בעל הנעה פוליטית, בלי להטיח את האמיתות הפוליטיות ע”י הפיכת הסרט למאמר מערכת. קולנוע ]פוליטי, ואת זה כבר כתבתי בהקשר ל”לא”, הוא קודם כל קולנוע שלא נותן את הזווית הפוליטית שלו באופן שייר, אלא עקיף. בכך מתכתב הסרט עם:”אישה תחת השפעה”, למשל, או עם”לא” בהיתו סרט שבו הפוליטיקה אינה  כופכה עצמה על הצופה, אלא מתגנבת לה בערמומיות ולפני שהצופםה מבין, הוא צופה בסרט פוליטי, שייתצכן ויסכים און לא יסכים עם דעותיו של הבמאי.

ההישגים הטכניים של הסרט מוינים, המוזיקה חסכנית ונמצאת רק בתחילת הסרט ובסופו, ע”י נעימת מטאל קדחתנית ועוכרת שלווה. הצילום מצוין ומשרת את רוח הסרט, מאוד אפל, קודר, עם הבלחות ריאליסטיות  שמחזקות את הערך הנלווה של הסיפור. באשר למשחק.

כולם בסרט מעוןלים. משה איבגי, מביא כאן את התהופעה הטובה ביותר של הקריירה שלו. במשך שנים צפיתי בו כשחקן קןולנוע, היו לו הופעות טובוטת מאוד, מקצועיות, חלקן מרגשות, מצחיקות, אבל כאן- מוטי קופר שלו הוא דמות כל כך אנושית, פגיעה, עייפה ממאבק, אתה חש צער עמוק כלפיו, וכל כך מתפלל  שמישהו יסייע לו ולמשפחתו.

השחקנים הלא מקצועיים בראשות שירילי דשא, והאחים קוניו וגיטה אמלי כדפנה, פשוט מצוינים.

.הם נותנים את הטון הנכון בין צחוק שנתקע לך בגרון,(סצינת החטיפה למשל היא דוגמא לקומדיה שחורה ולקטע מפחיד באמת, בעיקר הקטע באוטובוס) והעיקר לעצב עמוק.

 

אז מי אמר שהסרטים מתים? תסתכלו על יוצרי הסרטים היראלים, ובעיקר על תום שובל וסרטו-זה, שיצא באוקטובר. לכו לראות אותו בישראל ובשאר חלקי העולם בו עדיין יש בתי קולנוע, אתם לא תתחרטו על המהלך הזה.

 

Is film dead? Not in Israel!-On Tom Shoval’s”The Youth-Ha-Noar”

“There’s eventually going to be a big meltdown,” Spielberg said. “There’s going to be an implosion where three or four or maybe even a half-dozen of these mega-budgeted movies go crashing into the ground and that’s going to change the paradigm again.”Steven Spielberg at a speech  at USC’s rally

“The pathway to get into theatres is really getting smaller and smaller, We’re talking Lincoln and Red Tails – we barely got them into theatres,You’re talking about Steven Spielberg and George Lucas can’t get their movie into a theatre!”-George Lucas

” The worst development in film-making – particularly in the last five years – is how badly directors are treated!”..It’s become absolutely horrible the way the people with the money decide they can fart in the kitchen, to put it bluntly. It’s not just studios – it’s who is financing a film. I guess I don’t understand the assumption that the director is presumptively wrong about what the audience wants or needs when they are the first audience, in a way. And probably got into making movies because of being in that audience”-Steven Sodwerbergh, in a New-York Magazine;’s interview justified his retiring from active film making.

Pretty gloomy, right? Especially comming from two filmakers, who are solely responcible for the blockbuster effect.

But, in a remote places like Israel, movies don’t die, filmakers don’t quit, and ytesterday I witnessed a mirascle, as befitting the land of miracles-my country Israel.

The name of this celluloid miracle is:”Youth- or-Ha-Noar”, directed by Tom Shoval.

Let me state on record, that mew and Tom goes a long way back, ever he started woprking on the Cinemateque’s library.

What amazed me was Tom(and his sibling Dan)’s love and passion for movies. Tom also love to think outside the box, he also atiently took his time to hone his skills, and now , finally he presnted his first feature:””TYhe youth”, is dark, gallowed humor, film, it’s a triumph in all accounts.

The story reflects Israeli society,, violent, shaking from econmomy, which favoured the super rich, and the story of  the Cooper familty- mother Paula, dad-Moti, and the two sons Yaki(David Cunio), a newely enlisted soldier, and his brother Saul(Ethan Cunio), still a high school kid, their father lost his job, their mother is busy in a campaign for electing a new Mayor, and the boys, sensing  that they’re on the way for eviction, act impusively, they kidnap Daphna Edelman, a rich girl, and thinking that her family will pay the ransom. Of course, this goes wrong, and the upshot is tragic in a very unexpected way.

The movie is a politically motivated, without resorting to editorializing, the technical aspoects is great.

The musical soundtrack is sparse, and the performances are just grat, Moshe Ivgi, gives his finest performance in years. He’s so pathetic, vulnerable, tired man, Aand you feel sorry for him, and wish to do something for him and his family.

The non pros, Shirilee Deshe, the Cunios brothers, and  Gita Ameleie, are wonderful, giving the right tone of laughter stuck in your throat(The kidnapping scene is a marvel of dark comedy and chilly fright), and profound sadness..

So who said the movies are dead? Look for Israeli film amkers and especially for Tom Shoval’s movie, which will relase in October. Go and see it in Israel, and eleswhere in the world, you won’t regret it.

 .

 

 

 

 

הוליווד וסרטי הקיץ- אין ריקודים ברחובות

אתמול הלכנו, אני ועמית יצקר, חברי לעבודה, במאי סרטים  קצרים ויורשי לעתיד לראות את הסרט:”איש הפלדה”. ישבנו במלך 144 דקות מייסרות למדי, שבהן חזינו בזיקוקי דינור,רצח עם, וחווינו תשישות מוחלטת. ואז עמית פנה אלי במהלך מסע הכומתה של סיירת מטכ”ל הזה שנקלענו אליו ומתכבד בתואר”סרט קיץ כיפי”(!) ואמר לי כך:”זה הסרט הכי גרוע שראיתי בחיי”–“מה אתה מצפה?- יריתי חזרה-“זה ז’ק סניידר”.

טוב, הבה ונאמץ לנו את התאים האפורים למעלה שמכונים בשם התואר המפוצץ:”מוח” וננסה לחשוב מתי בפעם האחרונה ראינו סרט קיץ הוליוודי שהוא באמת מהנה?

נכון הניחוש שלכם הוא על המטרה. אין כמעט סרט כזה שנעשה בשנה האחרונה או אפילו שלוש שנים שיוכל להיחשב .

 ,כיצירת המופת הקיצית המוחלטת. אכן, היו סרטים סולידים; חלקם אפילו מצחיקים, מיעוט אפילו העז לחצות את הקו של מדינת המקוריות. אבל, חלק נכבד מהם היו המשכונים, קדימונים, גרסאות חדשות, או  גרסאות חדשות של המשכונים, המשכונים-גרסאות, והבן של ההמשכון/גרסה חדשה, פוגש את הנכד של ההמשכון-קדימון, עם האישה מהקדימון/המשכון.

.וזה מה  שגרוע עם:”איש הפלדה”, זה סרט שמנסה לשפר את המקור. המקור של 1978 בבימויו של ריצ’רד דונר היה בו הכול, אפילו פסקול נאה של ג’והן וויליאמס ובואו נודה בכך. הנרי קוויל, לא ממש מתחרה בכריסטופר ריב זצ”ל,

הוא נאה ומרשים, ולעיתים אפילו הזכיר לי את היורש השלישי שלי יותם כסלו, אבל מה לעשות? לחברי ויורשי יותם כיסלו יש כריזמה ולקוויל אין. ליו ג’קמן יש את זה, כריס פיין יש את זה. לקויל אין.

גם איימי אדמס, לורנס פישורן, קווין קוסטנר, דייאן ליין, יש אומנם דקות נוכחות, אבל מה יש להם להציע? הכשרון שלהם . מבוזבז. אולי הבזבוז המכאיב מכולןם הוא זה של מייקל שנון. שחקן ענק במלוא מובן המילה 2 מטר ועשרה של כישרון (נא לצפות ב”סערת רוחות”,”חלון פנורמי”,”אימפריית הפשע”) אלוהים לקחת שחקן כזה ולא לתת לו כלום. פשע השנה!

ואולי הדבר הממש מכאיב, זה שאין חן, הומור- משהו! המעוף של סופרמן הוא מהיר מידי סוער מידי, ומעל לכל, על הסרט מתנוססת חתימתם של כריסטופר נולן ודייויד גוייאר, שאחראים לטרילוגיית האביר האפל. 

 אבל, לנולן יש כשרון(אני יודע המון שלא מסכימים איתי אבל יש לו!) וגוייאר זקוק מיידית ליד מכוונת-קרי נולן,לא סניידר.

 אז נשארנו עם סרט נוצרי, על גבול הפשיזם, עם סיפור שיוצא מכלל שליטה, רעיון לא מגובש, שיכול היה להתפתח למשהו יותר מובן אבל, חברות וורנר , וחברת הקומיקס,די.סי יחד עם עוןד כמה חברות שהיו מעורבות עד צוואר בעיסה הקולנועית

היו חייבות למהר להביא משהו למדפי המרכולים הקולנועיים בבוא יוני ולעזאזל עם הסיפור והצחוקים וההגיון. כך ששני ישראלים- אני ועמית, הלכו מבית הקולנוע בקניון גבעתיים, והתגעגעו להם בקול על יצירת המופת “סופרמן ארבע” של סידני ג’י.פיורי.-“לפחות היה שם ג’ין הקמן”- אמר עמית ואלוהים, כמה שהוא צדק! 

Hollywood Movie’s Summer’s here- No dancing in the streets!

Yesterday, me and my colleague and inheritor ,Amit Izkar went to see:”Man of steel”, we sat through an agonizing 144 minutes of sheer exhaustion, fireworks, massive killings, and  Amit said it right:”It’s the worst movie I ever saw”, -“Well-I shot back-“What do you expect? It’s Zack Snayder!”-

I mean, let’s use our heads, and the grey matters, known as Brain and think for the moment: When was the last time you saw a truly fun Summer movie?

Yes, you’re guessing is correct, hardly any movie which was made in the past year or maybe 3 years can be qualified as  a masterpiece. Yes there were some solid movies, even funny ones, few dared to venture gamely into the original territory. But, most o them were either sequels, or remakes, or sequel-remakes, remakes-sequels, and son of remake-sequel, and great grandson of the remakes-sequel, who met the prequel of the remake, with the woman from the prequel/sequel.

And that’s what’s wrong with “Man o Steell”, it’s  a picture who tries to improve the original. The original  the 1978 Richard Donner has everything, even a fine John Williams score, and let’s face it, Henry Cavil, can’t light a match to Christopher Reeve, he’s nice, commandable, but his charisma, has not even there. Hugh Jackman has it, he dosen’t, Amy Adams, Lawrence Fishburn, Diane Lane, and Kevin Costner are wasted, Russel Crowe, is a great actor, but wasted. Michel Shannon, wonderful actor(“Revolutinmary Road”, and”Boardwalk ERmpire”) isn’t given a canvas to portray hius greatness as an actor.

 

And what’s more ther isn’t a grace, humor,  Superman’s Glidings, are too fast and furious, and above all, the movue boasted David Goyer, and Christopher Nolan, who made the trilolgy of Batman. But Nolan has more talent, and Goyer needs Nolan, not Snyder.

So we’re remain with a chrisdtian movie, borderibng on fascism, with story that veers out of control, and messy, with half baked notion, which, could develop to something much more cohesiuve, but Warner and Legendery films and DC Comics, just rushed to find somethig quick to fill the screens come June, and the hell with the story, and two Israeli men-me and Amit, walking out of the Givataim’s 7 movie theaters complex, and missing Cannon’s Sidney J, Furie’s:”Superman IV”. Amit sums it right,:”-At least that one, has Gene Hackman” he said, and boy was he right.

 

“פלאות- אבי נשר מתפתח לבמאי מעניין

רק למען הסדר הטוב, אני מכיר את הנ”ל היכרות אישית.

קודם כל, מר נשר ביצע תחקיר על דמותו של מאיר הספרן, וכך היכרנו ממש. הוא והשחקן דרור קרן, היגיעו אלי לספריית הסינמטק, ולהפתעתי הרבה, כאשר קראתי את המאמר עלי”הלוחש לסרטים” משמיני למאי 2013,(ידיעות תל-אביב, די אני ממש פאתטי ועלוב נפש, מי שקרא את הכתבה של איתי אלנאי, נהדר, מי שלא הפסיד!) הסמקתי מאוזני ולמעלה( אני תמיד מסמיק מהאוזניים*), שקראתי את הדברים המאוד מחמיאים שאמר עלי אבי נשר.

 

 כך, שגמרנו עם כל הקטע הזה, אז הנה מגיע הביקורת על סרטו האחרון:”פלאות”.

מר נשר הגיע בדרך הארוכה להיות במאי סרטים, כאשר עוד הייתי מבקר סרטים ועיתונאי ב”להיטון”(לתקופה קצרה של שנה), הוא היה אחרי שני סרטים מצליחים בקופות, שני סרטם קצרים, וקריירה של מבקר סרטים.

סרטו הראשון”הלהקה”, היה בעצם סרט שהביא לעולם את כל הטוב והרע באבי נשר. הטוב היה יכולת הסיפור המעולה, דיאלוגים שיושבים היטב ומבדילים בין גבר, אישה, מוצא, השכלה, דבר שהוא די נדיר אז, ופחות נדיר בימינו אלה. התפיסה שלו למקום הייתה עוד פלוס,

יכולתו לביים שחקנים אף היא הייתה כבר מוכחת. אבל מצד שני, הרגיזה אותי ההתחכמות, הציטטות, היכולת להראות שאני- י ודע- הכול-  על- הוקס- וכמו בוגדנוביץ, להתחכמות ולהפגנת הידע הזו יש ריח כבד ומסריח של התנשאות שאינה במקוםולא ראוייה.

לאושרי, למד אבי נשר לרסן את הנטייה האידיוטית הזו, כמעט קשה למצוא אותה בסרטיו המאוחרים.

לאחר נסיון מעניין ומרתק לעשות סרט אפי אנטי”-אקסודוס”, שסיפר את המאבק בכיבוש הבריטי מנקודת המבט של לוחמי ל”חי, האנרכיסטית-ימנית, ולאחר כשלון של סרטיו בשנות ה-80, נסע אבי נשר לגלות בארה”ב. שם, עשה סרטים לא ממש מוצלחים (ועבד בין השאר על סרט בשם”כפיל” מ1993 עם דרו ברימור), מחד, ומצד שני גם סרט נוארי מקסים ויפה בשם:”איש המס”.  .

לאחר הגלות, הוא שב לישראל. בשנות האלפיים, הוא ביים מספר סרטים, שבצד סרט מביך כ”הסודות”, היו לא מעט הצלחות מסחריות-איכותיות כ”סוף העולם שמאלה”, ו”פעם הייתי”, שהביאו את אבי נשר לצד הבשל והובגר של יצירתו.

יצירתו החדשה”פלאות”, שנכתבה יחד עם שאנן סטריט,מנהיג להקת הראפ דג נחש הוא סרט מעניין, מקורי, הוא פילם נואר מצחיק ומרגש, והוא מתרחש בירושליים.

 

וכאן מגיע הפלוס הראשון- לעיתים נדירות ראיתי את ירושליים כמו שאני רואה אותה בסרט הזה. היא מוצגת כעיר נורמלית להפליא, אומנם מאיימת, אומנם יש בה צללים, אבל זוהי עיר נורמלית להפתיע. אי חושב רק על אורי זוהר ו”3 ימים וילד”, או דן וולמן” מיכאל שלי”, או “מחבואים” שלו  או את הסדרה/סרט של עוד דוידוף”מישהו לרוץ איתו”שהעזו להציג את העיר כעיר נורמלית. בד”כ ירושליים נדחסת כבול , גלויה ויזואלית, בסרטי בורקס, או סתם כאתר מפחיד של מחבלים פלשתינים שהורגים חפים מפשע יהודים. לא כאן.

  .הפלוס השני הוא דווקא הצד הדתי. אם ב”:סודות”, הוא נופל על פניו ברעש גדול, ולא ממש מבשיל לסיפור אמין. הרי שכאן, היסוד הדתי מתערבב יפה במקום, בעלילה ובדמויות. כאשר הוא מערב סיפור אמיתי על רב שנחטף מביתו במושב  ,דרומי והוחזק בטבריה תחת איומים בידי אחדים ממאמיניו, אנשים מפוקפקים-משהו. כאן הסיפור הדתי מחזיק את הסיפור , עד כדי שיא מאוד טוב, שמתרחש בקבר עמוס ליד התנחלות תקוע.

הסרט גם מתחזק נקודה שלישית ואחרונה- האיפיון, מוטיבים והדיאלוגים בסרט הזה כל כך אמיתיים, נכונים, מגלים, עצובים ומצחיקים ביותר. כל אחד מגיבוריו וגיבורותיו של הסרט גורם לך להכיר ואחר- כך להיפרד מהם, כאילו רכשת חברים חדשים

גיבור הסיפור הוא אברהם נבון(שבקיצתור הוא ארנב), אומן גרפיטי וברמן, שליה אחד הוא וחברתו לשעבר, חוזרת בתשובה בשם וקס, שעובדת כמלצרית עימו בבר, חוזים בשלושה אנשים דתיים, שמביאים בכוח דמות עטופה במגבת, לעברו של בית נטוש ממול ביתו של ארנב.

לביתו וחייו של הארנב, נכנס כעת יעקב גיטיס(“צ’יינטאון”, למי שלא שכח, לצערי אבי נשר היה חייב להכניס את ההתחכמות הזאת), גיטיס בלש פרטי, עם אג’נדה משלו, מתמקם תחילה בביתו של ארנב כתצפיתן, וארנב נשאב בעידודו להיות מעורב בחיי הרב.

הרב שמעיה כנפו, הוא איש בעל מעללים, וגם לו סוד אפל משלו, החוטפים הם אנשי דת מושחתים, שמבקשים שיודה בדבר שלא עשה מעולם- גזילה מעניים.

תסבוכת נוספת בחיי ארנב היא בואה של אלה גור-גורסקי, תל-אביבית, שיש לה גם כן מניע נסתר שמתגלה במהלך הסרט והופך את כל הסיפור למשהו אפל יותר..

 , מעוטר בהופעות מצוינות של כל השחקנים: אורי חזקיה, קומיקאי בזכות עצמו הוא ארנב קורבני/לוחמני, איש סקרן עם חוכמת רחוב, נאיביות, ולבסוף אפילו מעורבות ואומץ, הדמות שלו רבת ניגודים ומרובת שכבות, כפי שכל דמות נוארית צריכה להיות..

אדיר מילר כגיטיס מוכיח עוד פעם עד כמה נכונה האימרה שקומיקאים יכולים גם להיות שחקנים דרמטיים וגיטיס שלו הוא מפחיד, מיוסר, מצחיק ועצוב באותה סצינה.

אבי נשר מוכיח לנו שוב עד כמה הוא יכול להיות במאי שחקנים, גם עם מילר, וגם עם יהודה לוי. לוי מגלם את הרב כנפו כדמות אניגמטית, הוא גם מסתורי, מאיים, נוגע ללב, מיוסר ובעל נוכחות ועצמה שמרמזת על טיבו של הרב כנפו כאיש עוצמתי.

לדעתי, אפרת גוש ויובל שרף היו צריכות להתחלף בתפקיד. שרף קצת נאיבית כפאם פטאל, הזמרת אפרת גוש קצת צינית כוקס החוזרת בתשובה,(בשלבים!), אבל הן מפגינות משחק טוב, ויכולת טובה מאוד בהעברת דמות באמצעות דיאלוג ושפת גוף. שמצליחות איכשהוא לעלות על המגבלות הטבעיות שלהן.

באשר לשאר השחקנים יש כאן קדר של שחקני משנה מעולים, אלברט אילוז מצמרר כנבל חרדי מושחת, גברי בנאי כקביליו, אחד הקבועים בבר בו עובד ארנב, מצחיק מאוד כבן אדם שמייסד עמותות פיקטיביות עם שמות מופרכים.(“עגבת למשל- עמותה לגנבים בעלי תעודות”)

כך שבסיכום הסרט עובד, מכל זווית. זה סרט אפל טוב, יכול להשתוות ללא מעט מסרטי הסוגההזו משאר הארצות, בטח מהתירוצים לסוגה הזו שהוליווד מנפיקה חדשות לבקרים.

אבי נשר הגיע , אני מקווה שיהיה במאי טוב, ושימשיך לספר סיפורים ושיהיה במאי שימשיך להביא לנו הנאות..

סופרלנד- משהו מריח באוויר

אתם יודעם מה קרה בסופרלנד?

למי שגר בחו”ל או התנתק מעיתונים תרשו לי לתת לכם בקצרה את הסיפור.

חאלד, מנהל בית ספר החליטו לפנק את תלמידיו ביום כיף בסופרלנד, יופי נכון?

אז זהו שלא.

הוא צלצל למקום, תחילה שמע ממישהי בשם מרינה שאין בעייה, אבל מהרגע שהיא שמעה את שמו חאלד, היא מהר מאוד דיברה עם אחד מהמנהלים. המנהלים לא רצו להכניס את התלמידים מנימוק שהמקום מועד לפורענות , אם יבואו ערבים ויהודים למקום, יהיהו צרות, אלימות כסאח . כך, שיש יום מיוחד לערבים ויום מיוחד ליהודים. חלאד, לא התעצל. הוא התקשר אח”כ, הציג עצמו כאייל וביקש לבוא עם תלמידיו הכביכול יהודים. אין בעייה כבר יש מקום והכול נפלא.

 

אני מניח שהסיפור החם הזה ישאר חם להמון זמן. משום שהסיפור הזה הוא סיפור בשרשת מתעצמת.

אני מבין שאנחנו העם והגזע הנבחר עלי אדמות, אנחנו כולנו, . טוב, הבנתם את הפרינציפ. באמת?

אני לא בטוח, למשל מצביעי יאיר לפיד, הבוס שלכם מר פוליטיקה חדש, לא רצה לשבת עם”הזועביז”, מה הוא רוצה לעשות איתה? או איתם? אני לא יודע, היה פעם  מישהו שלא רצה לשבת עם אברמסקי או כהן, זה היה לפני 7 ו8 עשורים. קראו לזה חוקי נירנברג, אחל”כ חוקי הגזע של פרינאצי באיטליה של 1938, והמון יהודים פשיסטים נלהבים מצאו עצמם מחוץ למחנה. ככה סתם כי אף אחד לא רצה לשבת עם”הזועביז”

 

טוב, אתם בטח חושבים שאין לי מה לעשות על הבו’קר, דווקא יש לי. אבל אני בכל זאת רוצה להגיד משהו, אני חושב שנמאס מזה שישנם למעלה מ80 אחוז ישראלים ו40 ח”כים שחושבים שחוקי נירנברג, זה אחלה חוקים.

אני יודע שלישראלים לא נפל האסימון, אבל הגזענות הזו הצמיחה גרורות, זה כבר חודר נגד האתיופים, הרוסים שנראים ארים אגב,  כי הם נוצרים, עדות המזרח שנראים ערבים, פליטי חרב מסודן, בדואים, כל אותם מיעוטים אסינים, שאיתרע מזלם לעבוד במדינה שלנו וחס ושלום להתאהב בבנות ישראליות אריות, ועדיין לא נפל האסימון.

אגב, בעניין הזה, צמד הח”כים האתיופים של יש עתיד, לא שמעתי אותכם? צייצתם בצייצניקו? דיברתם בפייסבוק? גורנישט כמו שאומרים אצלכם באמהרית. גורנישט גם מאלופי הדיבור החופשי והתקינות הפוליטית של הליכוד, טוב אין מה לצפות משם, בהמות נשארות בהמות, וההרכב האנושי שבחר במוסוליני, אם לא בגרוע ביותר, עדיין כאן.

 

אבל בכל זאת, תנו לי לסבר לכם את האוזן. נניח שבחרנו בדרך של בניטו, מוסוליני, לא באח שלי נפתלי, נניח שכן. טוב, אז יש מחנות ריכוז, והצבא זורק את כל השמלאנים למחנות הללו, ויש חוקי גזע נוקשים עם  סעיפים שמגדירים גזעית מיהו יהודי.

ואז מה? העולם שותק? לא בדיוק.

כי אז לא יהיו יהודים יותר, זהו העם ששרד מאות בשנים כקורבן גזענות, מהרגע שיהפוך לגזען עם תעודות, יחסל את עצמו מהר מאוד ממה שהיטלר חיסל אותו. שנה, חודשים, שניות, דקות, לא משנה לא יהיה יותר עם יהודי.

אבל בוא נניח לדרך של בניטו מוסוליני לא בנט, ונבחר בדרך שפויה יותר. זו שמקרבת בין מיעוטים, הדרך של בובר,  , אני יודע שהמון שקוראים אותי לא יודעים מי אלו. אז ככה, ברל כצנלסון היה האידאולוג של תנועת העבודה והיה אנטי-גזען, מרטין בובר היה פילוסוף שברח מהיטלר לירושליים, יצחק, בן-צבי שחקר את עדות ישראל היה סוציאל-דמוקרט ואוהב אדם, יצחק נבון היה נשיא מדינה הומאני מאין כמותו בזמן הליכוד, פנחס רוזן, חיים כהן שניהם מגרמניה, שניהם ליברלים, שניהם הומניסטים הדרך ההומנית הזו לא מבטלת את הנשק, לא מקלה ראש בסכנות מחוץ, אבל היא יודעת שכדי להיות מוכנים לסכנות מבחוץ, אסור לנו לבחור בפשיזם הישראלי, בין אם הוא דובר עברית במבטא מזרחי, רוסי, אנגלי, או צברי, בין אם הפשיחזם הזה מתחזה לאח שלי ולפוליטיקה חדשה. פשיזם זה פשיזם! בין אם קוראים לו איבט, יאיר, או נפתלי.

אני יודע שהמון חבר’ה מכם מדברים נגד תג מחיר, ונגד מה שקרה בסופרלנד, שר החינוך אפילו עשה מעשה נועז ודיבר עם חאלד, אגב נראה אותו מבקר פעם בבתי-ספר ערים ביפו ואומר בערבית:”אני ערבי ואני יהודי ואני שונא גזענות ואני אזרח ישראלי”, שפיזית יחבק כל תלמיד ותלמידה ערבים הוא יעשה את זה ממש. להזכיר לכם זה הרב פירון שיצא נגד השכרת דירות לערבים ונגד הומואים, אז כן הוא ממש שר חינוך שמתאים למדינה הזאת.

 

שפיות? האם השפיות תנצח ונהיה פעם אחת אומה ישראלית נורמלית עם רוב יהודי שיפסיק להתייחס לעצמו כאל גזע ועם נבחר? אני מתפלל שזה יבוא, אבל אני מצד שני גם אתאיסט ואני לא ממש מאמין שיש אלוהים שם.

להת’

 

דרור.,,