Home » Uncategorized » “פלאות- אבי נשר מתפתח לבמאי מעניין

“פלאות- אבי נשר מתפתח לבמאי מעניין

רק למען הסדר הטוב, אני מכיר את הנ”ל היכרות אישית.

קודם כל, מר נשר ביצע תחקיר על דמותו של מאיר הספרן, וכך היכרנו ממש. הוא והשחקן דרור קרן, היגיעו אלי לספריית הסינמטק, ולהפתעתי הרבה, כאשר קראתי את המאמר עלי”הלוחש לסרטים” משמיני למאי 2013,(ידיעות תל-אביב, די אני ממש פאתטי ועלוב נפש, מי שקרא את הכתבה של איתי אלנאי, נהדר, מי שלא הפסיד!) הסמקתי מאוזני ולמעלה( אני תמיד מסמיק מהאוזניים*), שקראתי את הדברים המאוד מחמיאים שאמר עלי אבי נשר.

 

 כך, שגמרנו עם כל הקטע הזה, אז הנה מגיע הביקורת על סרטו האחרון:”פלאות”.

מר נשר הגיע בדרך הארוכה להיות במאי סרטים, כאשר עוד הייתי מבקר סרטים ועיתונאי ב”להיטון”(לתקופה קצרה של שנה), הוא היה אחרי שני סרטים מצליחים בקופות, שני סרטם קצרים, וקריירה של מבקר סרטים.

סרטו הראשון”הלהקה”, היה בעצם סרט שהביא לעולם את כל הטוב והרע באבי נשר. הטוב היה יכולת הסיפור המעולה, דיאלוגים שיושבים היטב ומבדילים בין גבר, אישה, מוצא, השכלה, דבר שהוא די נדיר אז, ופחות נדיר בימינו אלה. התפיסה שלו למקום הייתה עוד פלוס,

יכולתו לביים שחקנים אף היא הייתה כבר מוכחת. אבל מצד שני, הרגיזה אותי ההתחכמות, הציטטות, היכולת להראות שאני- י ודע- הכול-  על- הוקס- וכמו בוגדנוביץ, להתחכמות ולהפגנת הידע הזו יש ריח כבד ומסריח של התנשאות שאינה במקוםולא ראוייה.

לאושרי, למד אבי נשר לרסן את הנטייה האידיוטית הזו, כמעט קשה למצוא אותה בסרטיו המאוחרים.

לאחר נסיון מעניין ומרתק לעשות סרט אפי אנטי”-אקסודוס”, שסיפר את המאבק בכיבוש הבריטי מנקודת המבט של לוחמי ל”חי, האנרכיסטית-ימנית, ולאחר כשלון של סרטיו בשנות ה-80, נסע אבי נשר לגלות בארה”ב. שם, עשה סרטים לא ממש מוצלחים (ועבד בין השאר על סרט בשם”כפיל” מ1993 עם דרו ברימור), מחד, ומצד שני גם סרט נוארי מקסים ויפה בשם:”איש המס”.  .

לאחר הגלות, הוא שב לישראל. בשנות האלפיים, הוא ביים מספר סרטים, שבצד סרט מביך כ”הסודות”, היו לא מעט הצלחות מסחריות-איכותיות כ”סוף העולם שמאלה”, ו”פעם הייתי”, שהביאו את אבי נשר לצד הבשל והובגר של יצירתו.

יצירתו החדשה”פלאות”, שנכתבה יחד עם שאנן סטריט,מנהיג להקת הראפ דג נחש הוא סרט מעניין, מקורי, הוא פילם נואר מצחיק ומרגש, והוא מתרחש בירושליים.

 

וכאן מגיע הפלוס הראשון- לעיתים נדירות ראיתי את ירושליים כמו שאני רואה אותה בסרט הזה. היא מוצגת כעיר נורמלית להפליא, אומנם מאיימת, אומנם יש בה צללים, אבל זוהי עיר נורמלית להפתיע. אי חושב רק על אורי זוהר ו”3 ימים וילד”, או דן וולמן” מיכאל שלי”, או “מחבואים” שלו  או את הסדרה/סרט של עוד דוידוף”מישהו לרוץ איתו”שהעזו להציג את העיר כעיר נורמלית. בד”כ ירושליים נדחסת כבול , גלויה ויזואלית, בסרטי בורקס, או סתם כאתר מפחיד של מחבלים פלשתינים שהורגים חפים מפשע יהודים. לא כאן.

  .הפלוס השני הוא דווקא הצד הדתי. אם ב”:סודות”, הוא נופל על פניו ברעש גדול, ולא ממש מבשיל לסיפור אמין. הרי שכאן, היסוד הדתי מתערבב יפה במקום, בעלילה ובדמויות. כאשר הוא מערב סיפור אמיתי על רב שנחטף מביתו במושב  ,דרומי והוחזק בטבריה תחת איומים בידי אחדים ממאמיניו, אנשים מפוקפקים-משהו. כאן הסיפור הדתי מחזיק את הסיפור , עד כדי שיא מאוד טוב, שמתרחש בקבר עמוס ליד התנחלות תקוע.

הסרט גם מתחזק נקודה שלישית ואחרונה- האיפיון, מוטיבים והדיאלוגים בסרט הזה כל כך אמיתיים, נכונים, מגלים, עצובים ומצחיקים ביותר. כל אחד מגיבוריו וגיבורותיו של הסרט גורם לך להכיר ואחר- כך להיפרד מהם, כאילו רכשת חברים חדשים

גיבור הסיפור הוא אברהם נבון(שבקיצתור הוא ארנב), אומן גרפיטי וברמן, שליה אחד הוא וחברתו לשעבר, חוזרת בתשובה בשם וקס, שעובדת כמלצרית עימו בבר, חוזים בשלושה אנשים דתיים, שמביאים בכוח דמות עטופה במגבת, לעברו של בית נטוש ממול ביתו של ארנב.

לביתו וחייו של הארנב, נכנס כעת יעקב גיטיס(“צ’יינטאון”, למי שלא שכח, לצערי אבי נשר היה חייב להכניס את ההתחכמות הזאת), גיטיס בלש פרטי, עם אג’נדה משלו, מתמקם תחילה בביתו של ארנב כתצפיתן, וארנב נשאב בעידודו להיות מעורב בחיי הרב.

הרב שמעיה כנפו, הוא איש בעל מעללים, וגם לו סוד אפל משלו, החוטפים הם אנשי דת מושחתים, שמבקשים שיודה בדבר שלא עשה מעולם- גזילה מעניים.

תסבוכת נוספת בחיי ארנב היא בואה של אלה גור-גורסקי, תל-אביבית, שיש לה גם כן מניע נסתר שמתגלה במהלך הסרט והופך את כל הסיפור למשהו אפל יותר..

 , מעוטר בהופעות מצוינות של כל השחקנים: אורי חזקיה, קומיקאי בזכות עצמו הוא ארנב קורבני/לוחמני, איש סקרן עם חוכמת רחוב, נאיביות, ולבסוף אפילו מעורבות ואומץ, הדמות שלו רבת ניגודים ומרובת שכבות, כפי שכל דמות נוארית צריכה להיות..

אדיר מילר כגיטיס מוכיח עוד פעם עד כמה נכונה האימרה שקומיקאים יכולים גם להיות שחקנים דרמטיים וגיטיס שלו הוא מפחיד, מיוסר, מצחיק ועצוב באותה סצינה.

אבי נשר מוכיח לנו שוב עד כמה הוא יכול להיות במאי שחקנים, גם עם מילר, וגם עם יהודה לוי. לוי מגלם את הרב כנפו כדמות אניגמטית, הוא גם מסתורי, מאיים, נוגע ללב, מיוסר ובעל נוכחות ועצמה שמרמזת על טיבו של הרב כנפו כאיש עוצמתי.

לדעתי, אפרת גוש ויובל שרף היו צריכות להתחלף בתפקיד. שרף קצת נאיבית כפאם פטאל, הזמרת אפרת גוש קצת צינית כוקס החוזרת בתשובה,(בשלבים!), אבל הן מפגינות משחק טוב, ויכולת טובה מאוד בהעברת דמות באמצעות דיאלוג ושפת גוף. שמצליחות איכשהוא לעלות על המגבלות הטבעיות שלהן.

באשר לשאר השחקנים יש כאן קדר של שחקני משנה מעולים, אלברט אילוז מצמרר כנבל חרדי מושחת, גברי בנאי כקביליו, אחד הקבועים בבר בו עובד ארנב, מצחיק מאוד כבן אדם שמייסד עמותות פיקטיביות עם שמות מופרכים.(“עגבת למשל- עמותה לגנבים בעלי תעודות”)

כך שבסיכום הסרט עובד, מכל זווית. זה סרט אפל טוב, יכול להשתוות ללא מעט מסרטי הסוגההזו משאר הארצות, בטח מהתירוצים לסוגה הזו שהוליווד מנפיקה חדשות לבקרים.

אבי נשר הגיע , אני מקווה שיהיה במאי טוב, ושימשיך לספר סיפורים ושיהיה במאי שימשיך להביא לנו הנאות..

Advertisements

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s