Home » Uncategorized » אבא שלי- 40 שנה אחרי מותו

אבא שלי- 40 שנה אחרי מותו

עברו 40 שנה מאז מותו של אבי הארץ השתנתה דרסטית, הארץ שאהבה בה, נלחם למענה, הגן עליה ובסוף ליטרלית נתן את ליבו עבורה.

אבי נולד למשפחה אמידה למדי בריגה,לטביה בתשיעי ליולי

1919.

, הוא היה אח תאום לפרידה, דודתי ג’ינג’ית ימנית, בעלת מזג עצבני, שהאריכה ימים אחריו ומתה בגיל 92, אבי לא ממש דיבר על חייו שם. רק בעזרת בת דודתי המנוחה יעל, יכולתי להטוות חוטים שיספרו את חייה של משפחתו.

מוצאה היה מצפון רוסיה, הם נמלטו בעת המהפכה הרוסית ללטביה. סבי זלמן, היה הסוחר והיזם הגרוע ביותר בעולם היהודי ובטוח בריגה. הוא השקיע באריגי כותנה, משוכנע שהאופנה תמשיך לעד, אבל לקהל הצרכנים נמאס מהכותנה הוא נתקע עם עשרות אריגי כותנה ללא דורש.

כדי להוסיף  מכה על מכה, ברחה האומנת של תאומיו עם שוטר המקוף והילומים ותכשיטים שלא היו מבוטחים.

המשפחה הידרדרה במהירות, סבי נאלץ לעבוד כמנהל מפעל שכיר, ורק דודתי הבכורה מניה, הצליחה להציל את המשפחה שלנו ע”י כך שפתחה בית מרקחת ועבדה כרוקחת מוצלחת כלכלית ומקצועית.

הלקח שאבי לימד אותי היה מאוד פשוט: מספיק סוחר אחד גרוע במשפחה, שניים- אל תהמר, ושלוש- הנשים של המשפחה שלנו באו ממרס, הגברים מכוכב נוגה. זה החוק, אל תשנה אותו.

אבי נדבק בחיידק הציוני מנערותו והחליט להגר לפלשתינה ויהי- מה. הוא סיים את לימודיו, והודיע להוריו בגיל 19 שהוא נוסע לפלשתינה. הוריו התנגדו, פלשתינה נחשבה למקום מועד, לטביה האנטישמית הייתה בטוחה.

כאן נכנס דודי המנוח ד”ר בנימין אליאב, ששכנע במהלך שיח מרתוני של 6 שעות, שפלשתינה מקום בטוח לאבי, אחרי הכול הוא היה שם יחד עם דודתי בבה וילדתם הבכורה יעל.

ההורים נכנעו, אבי וחבורת צעירים ביתריים חצו את רוסיה ופניהם לארץ ישראל.

כאן נכנס עוד אלמנט- הגברים של המשפחה שלי הם עקשנים ולעיתים גם בעלי כושר שכנוע.

בלב הים, הפכה עלילת חייו של אבי לתפנית מפתיעה ביותר- הוא הפך שודד ים. הסיפור הוא כך: רב החובל  של אוניית המעפילים נעמי יוליה,\ נבהל ששמע את החדשות על מלחמה, והתעקש לחזור לאודסה. אבי וחבריו הג’בארים השתלטו על הספינה, מעלו אותו בחדר המצב, ותוך איומים בנשק, הביאו את האוניה לחיפה.

שם, התלונן רב החובל על ההשתלטות, ואבי וחבריו הושלכו לכלא עתלית..

אבל לא לאורך זמן, הוא ובריו ברחו מעתצלית. כעת, שהיה גם  שודד ים בדימוס ואסיר נמלט, החל אבי את חיוו בארץ ישראל.

הוא עבד בעבודות שנות, קדח, למד לחמוק משכר דירה( פשוט מאוד: לבש  את חליפתך הטובה, שים את מברשת השיניים והכרז בחגיגיות שאתה הולך לבנק להביא את הכסף ולשלם לבעל הבית מיידית את שכרו- כמובן שאין לך לא זה ולא זה).

לאחר שהיה תקופה ארוכה בים המלח, שם גם חוייל לחיל הקשר, לחם בדרום, הצפין אבי, כעת סמל לשעבר בחיל הקשר לתע”ש. שם, החל לעבוד כחשמאלי פשוט, ואחר- כך כמנהל הראשי של החשמלייה במפכ”ם.

 

שם גם עבדה אישה קטנה כמעט גמדת, מטר וחמישים ושלוש של אמביציה, סקרנות, הומור והרפתקנית לא קטנה. הם לא נפגשו שם, אלא ברמת- גן. הוא התאהב בה על המקום, על הנייר הנישואין הללו לא היו מחזיקים מיים.

הם היו שונים בכל, הוא היה מבוגר ממנה ב7 שנים, גבוה, עירוני, ציוני מגיל 14, היא- לא ציונית, כפרית מאוקראינה, שבזמן המלחמה ברחה מהתיכון ועשתה דרכה בגיל 15 לטשקנט, שם עבדה במפעל למטוסים, הצליחה לעמוד בראש כנופיית גנבים שגנבה משי וחילקה אותו בשוק השחור, והצליחה גם לא להיתפס וגם להיות בן- אדם.

זו אימי. השניים נישאו וחיו 23 שנים נהדרות, מה שאומר שלפעמים הפככים נפגשים.

אמא שלי היייתה מנהלת אגף במשרד הביטחון בגיל 23, שאחי נולד שנה אחר- כך, היא עזבה את העבודה והפכה עקרת בית. המצב הכלכלי היה קשה, אל היא לא התחרטה לשנייה, ואני חושב שהיא ואבא שלי עשו עבודה לא רעה בקשר לי ולאחי.

 

אבי נפטר בגיל 53, לא היה צינתור, ולא היה שום מכשור שירמוז על כך שחיי הלחץ שלו יביאו לכולסטרול מצטבר, לחסימת העורקים ולבסוף להתפוצצות אב העורקים.

אימי לא התחתנה, מגיל 47, היא נשארה אלמנה היום היא בת 87.

אני ואחי מבוגרים כבר מאבא שלי,אח  שלי ב8 שנים, אני ב6.

אבא שלי לא זכה לראות את ארבעת נכדיו, לא זכה לראת את הבן הצעיר שלו הופך דוקטור להיסטוריה,  את שתי נכדותיו נישאות לבחורים ישראלים,הוא לא זכה לראות את נינותיו השתיים, ועל הכול, הוא לא זכה לראות איך הארץ שלו משתנית לרעה.

ואני אבל, כל הזמן על מותו, באופן פחות, אבל הכאב תמיד נשאר, עמום, ברקע, לא מורגש, אבל נשאר.

 

Advertisements

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s