“אסירים”-שובו של הסרט האפל

שמים לב שיש פתאום עלייה בסוגת”הסרט האפל”?

“היועץ-The Councellor” של רידלי סקוט, שמביים את תסריטו של הסופר המהולל קורמאק מקארתי, עומד להתרגש עלינו לקראת סוף אוקטובר אלא שעד כה, אני מברך בהנאה ושמחה מרובה, כחובב הסוגה הזו, את בוא הסנונית הראשונה”אסירים” של דניס ווילנב, וכולי תפילה ותקווה שהשנה תהיה אביב של סוגה משובחת זו.

ווילנב, במאי של סרטים מעניינים”האישה ששרה”: למשל, היה מותחן ים תיכוני, שהוקרן לפני שנתיים ומשהו בארצנו,.

כאן , הוא מציג לנו דיוקן שונה של אמריקנה. העיירה האמריקנית הקטנה הייתה בסיס עלילתי ללא מעט סרטים אפלים  מוצלחים. ככל העלילות בסרטים אלו על רקע זה, האופי המאושר/שליו של העיירה הקטנה מסתיר בחובו  פנים מסוייט ואפל. כאן זהו סיפור המאגד משפחה עם סודות, יחידים שאינם מה שהם נראים, משפחות שכורעות תחת הלחץ. שתי נערות קטנות אפריקנית-אמריקנית ואנה קלר, חברתה הטובה נעלמות. דובר קלר(יו ג’קמן בהופעת חייו), נגר ושיפוצניק, מתקשר למשטרה. הבלש לוקי(ג’ק גילנהול בהופעה מרתקת), זאב בודד, ממונה על החקירה. הוא חוקר בשיטות משלו, לפי הספר והרגש, את הארוע. קלר, שהחקירה איטית, מחליט לקחת את החוק לידיים.

התקלות מקרית בחניון המשטרה עם חשוד, מפגר  שפולט משפט, גורמת לו לחטוף את האיש, לכלאו בבית אביו הנטוש, ולהתחיל במסע עינויים כדי להוציא ממנו הודאה. פרנקלין בירץ(טרנס הווארד בדיוקן מופלא של אדם בעל עקרונות מוסרים המנסה להיות שפוי ומצוי תחת לחצים משלו), שבתו  היא הנעלמת השנייה, מצטרף אליו. רעייתו של בירץ, ננסי וטרינרית(ויולה דייויס מעולה כתמיד), מנסה להתערב ולעצור את התהליך שקלר החל בו, בעוד שגרייס קלר רעייתו של דובר(מריה בלו בהופעה קורעת לב ומכמ ירת לב) שוקעת לאפתיה כמעט.

הסיפור, שנכתב בידי איירון גוזיקובסקי(“המבריח”, תסריטו הראשון לא היה מוצלח כל כך כמו הסיפור לפנינו, ייתכן משום שהבמאי היה בעל מלאכה מוכשר, ועשה עבודה שגרתית וממוצעת למדי), מביא לנו ליטרלית סיפור חורף. תקופת חג ההודיה, בה מתרחשת העלילה תורמת לנו אירוניה אפלה, שאנו עדים למשפחות בפירוק, שלא מתפקדות, או שתפקודן  ביזארי, אם להתבטא בלשון המעטה.

ערוך בידי ג’ואל קוקס וגארי רואץ, מצולם בידי הצלם הבריטי מהולל רוג’ר דיקינס, המצלם את העלילה בגוונים מלנכוליים, מולחן באופן מוצלח(יוהן יהנסון), הסרט האפל הנהדר הזה, מצליח לגרום לי למתח, ונשאר אתי המון זמן אחרי תום הסרט.

ורק שתבינו,  מתי ראיתם סרט שעשה לכם את זה? ועוד אמריקני הוליוודי? היום, הסרט הוא מס’ 1 בארה”ב לפי האתר אייאם די בי , כך שאולי הוליווד תחזור חזרה לספר סיפורים ותשכח אחת ולתמיד את המד”בים, קומיקס,  בשנית לסרט בעל העלילה הטובה?

גרסאות חוזרות/גרסאות קדם, קומדיות מטופשות להחריד, תסריטים מדרגות שנייה ושלישית וייתכן שתשוב בשנית לסיפורים שכתובים היטב?

רק אלוהים והוליווד(או אנשיה שלה) יודעים. 

Advertisements

“Prisoners”- The Film Noir returns- Big time

Notice that there is an upsurge in Film Noir?

Well, “The Councellor” about to come, based on a screenplay by none other than Cormack McCarthy,(Who is an executive producer in this movie), and so it’s a pleasure for me to review the first swallow,Dennis Villaneuve”Prisoners”, may it bring a sprinbg of anticipated Noirs.

Villaneuve, is famous for a number of films, including a Mid-East Thriller:”Inciendies”, a very intersting film about my region. But here’ he’s concentrateds on Small Town Americana.

Like all Noirs, whose plots concerning  this setting, we’re well aware, that an exterior pleaseant surrounding, conceal a dark and nightmarish interior. It’s also a fine tale of a family with secrets, individuals who are not what they suppose to be, people who snap under pressure, the story is simple- twqo girls, one African-American , the other white dissapear, the small town detective Locky (Jack Gyllenhall splendid performance), a lone wolf , conducting the investigation, with the usual careful and stubborn methods.

Dover Keller(Hugh Jackman in a life time role), decide to open an investigation of his own. A chance remark by a mentally challenged suspect named Alex, when confronted by Keller, promts him to kidnap the man, hold him in his father’s disused house,  and torture him into getting a confession. Franklin Birch(Terrence Howard, a superb performance, of a morally concientious man, about to crack), the father whose daughter disapperared with the Kellers daugher, Anna, joins in,  Nancy,his wife a Veterinarian (Viola Davies, again excellent as usual), tried to intervene, and stop Keller, Grace, his wife, (Maria Bello in a searing performance)  meantime is sinking to near apathy .

The plot, written by  Aaron Guzikowsky(“Contraband”, his very first script, was not as successful as this one, maybe because the director was competent, and did a rather mundane and average job of it), deliver us  literaly a winter tale, the Thanksgiving period, in which the story is setting, give a lot of dark irony, as we see families disintigrate, familes whose disfunctional, famileis whose function is bizzare to say the least.

Paced by Koel Cox and Gary Roach, photographed by Roger Deakings, the celebrated British Cinematographer, in a melancholy shades, scored rightly(Johann Johannson), this wonderful Noir, manage to make me both edgy, and stay with me  long after the movie ended.

And think to yourself, when  did  you ever see a movie like that? Today, the movie is no.1.  b.o, according to imdb, in the USA, so, maybe Hollywood will get back to telling a story, and wil forget once and for all all the Sci-Fi, Comics, Remakes/Prequel/Sequel, stupid comedies, second and third rate scripts, and revert back to the well made tale?

Only God and Hollywood knows. 

פרנסואה אוזון- במאי שונא נשים?

לפני מספר ימים קראתי  ב”הארץ” ראיון משותף עם  ארבע במאיות קולנוע ישראליות. אחת מהן, שסניליותי המתקדמת מונעת ממני לזכור את שמה המלא, האשימה את פרנסואה אוזון ורומן פולנסקי בשנאת נשי, תוך שהיא נונמנת התבטאויות של השניים בפסטיבל קאן האחרון.

טוב, אני אולי מבין את ההאשמה שלה לגבי פולנסקי, הוא לא מי יודע מת על בני אדם, אבל אוזון? סליחה? בתור פמיניסט מוצהר( ככה זה אתה סוציאל-דמוקרט אז גם פמיניסט לא ככה? ), גבר שאוהב ומוקיר, מעריך ותומך בנשים וחושב שהגוף הנשי זה היצירה המעולה והנשגבת ביותר והסיבה הראשונה לחיות בכלל, אני מוחה נמרצות על שרבוב שמו של פרנסואה אוזון לרשימת החזירים השוביניסטים המגעילים.

אני באמת ובתמים, לא מבין איך בן אדם שעושה סרטים כמו:”מתחת לחול”,”בריכת שחיה”, “שמונה וחצי נשים”, וכעת את”צעירה ויפה” בכלל מתקרב לרשימה הזאת.?

האם”פוטיש” למשל, הוא כתב אשמה חריף נגד נשים? האם הדמות של קריסטין סקוט-תומס בסרטו “בתוך הבית”, שונאת גברים? מרשעת? אנטיפטית? אם כבר אז דמותה היא פגועה, נשית, מלאה באמפתיה כלפי בעלה, היא בהחלט לא נוצרה מתוך מוחו הקודח של שונא שנים מקצועי.

נכון, אני גבר מה שנקרא נורמטיבי(היום זו כבר סטיה מינית, גברים הומואים זה כנראה הנורמה, סליחה על הציניות המרושעת שהתגנבה כעת למשפט הזה), ואולי אני לא מבין הרבה דברים, אבל בואו וניקח למשל את”יפה וצעירה”.

הסיפור פשוט וגאוני כאחד. הוא עוסק באיזבל,(מרין ואכט), צעירה טיפוסית, תלמידת תיכון, שחווה בגרות מינית בעת שנה אחת, הסיפור מתפרש על פני ארבע העונות ונקרא כך:”קיץ”, בו היא מאבדת את בתוליה לתייר גרמני חביב, “סתיו” ו”חורף” עוסק בהחלטתה המודעת להפוך לנערת טלפון, ולעסוק בזנות מתוחכמת, ב”חורף”, היא נתפסת כאשר היא נמלטת ממלון, לאחיר שאחד מלקוחותיה, איש בשם ג’ורג’, מת במפתיע. “אביב” עוסק בחזרתה המהוססת לנעורים, חזרה שלוקחת זמן והיא גם מיוסרת ביותר, במהלך החזרה היא נפגשת עם אליס,רעייתו של גו’רג’.

לבד ממשחקה המדהים של ואכט, מתברך הסרט גם בהופעות נשיות מוצלחות של שרלוט רמפלינג ושל ג’רלדין פאייהאס כאמה של איזבל. אני מתעכב על ההופעות הנשיות, משלא משום שהגברים לא קיימים. ההיפך, ג’והן לייסן הוא מופת של גבר בסתיו חייו, שעורך חשבון נפש נוקב עם עצמו, פרדריק פיירו הוא אב חורג מצוין, שמוצא עצמו בתסבוכת לא קלה.

אבל הסרט עוסק בנשיות הצעירה, זו של בת הטיפש עשרה. הוא שונה בכך מסרטים הוליוודיים של בני נוער, אני לא זוכר שראיתי סרט הוליוודי שיעסוק כך בנושא כזה. אולי סרטים עצמאיים, אם כי הסרט העצמאי האמריקני נגוע בלא מעט קלישאות, אבל הוא מנסה.

סרטו של אוזון הוא דיוקן מדויק, מכאיב, קומי-טרגי של נעורים שבהם החלטה מסויימת, משנה את תפיסתו של הנער או הנערה. אם יש במאי, שמבין נשים, נערות(וגם גברים ונערים, עדות מצויינת לכך היא:”בתוך הבית”, שרטוט מצוין של גבריות במשבר , מול גבריות מתפרצת של בן נוער), האם הסרט”יפה וצעירה”, הוא באמת ובתמים סרט שמיוצר ע”י חזיר שוביניסטי שונא נשים מוצהר? לא  באלף רבתי.

 

ועוד מחשבה לסיכום: גבירותי הפמיניסטיות, קתרין דנב, ושרולט רמפלינג לא נראות לי כמופת של נשיות כנועה, גם לא קריסטין סקוט- תומס, קשה לי מאוד לראות את שלוש השחקניות הנהדרות הללו, עושות סרט אחר סרט(בשני המקרים של רמפלינג ודנב) עם אותו במאי. אז יכול להיות שהבמאית הנכבדה טעתה?

 

 

Francois Ozon-Anti- Women?

You know, it’s hard to be a social-democrat and a feminist today.

I mean, I love Ozon’s work, but I recently read an interview with 4 Israeli ladies, all of them are talented film directresses, and all of them lambasted Mr. Ozon as a male chauvinist pig, how come? If there’s one filmmaker alive today, in France, who can not be accused in such a serious charge it’s Mr. Francois Ozon.

Just look a the facts please. In all the movies I saw, which directed by Mr. Ozon, I felt absolute love to the woman, even if a film like:”In the house”, a fantastic movie about the written word, and the making of a novelist, the women there portrayed in a marvelous way.

Has the housewife, looking desperately for her husbabnd in:”Under the sand” is shown disrespectfuly,? does Christine Scott-Thomas in”In the house” is a shrew? Does Katherine Deneuve in “Potish”, stupid? No, maybe Mr. Ozon is a man of  vices, but a chauvinist pig? Please.

His latest film:”Young& beautiful” tells a story of Isabell (Marine Vacth),  A  17 year old teenager,who after a tryst with  Lucas, a German tourist- slightly older than her-, starts after her Summer holliday, in a very calcuated way, on the path of a call girl, catering to older persons.Taking the 4 seasons  framework, an excellenmt devise in itself, we see her alternate moves from a naive teenager to a call girlk, and after having been caught up by the police, after security camers recorded her fleeing the hotel, once her older client, unexpectedly dies, back to being a wise and scarred emotionally  teenager.

The rich and varied performance of Miss Vacht, we witness a teenpic, different from the Hollywood artificial Teen Pics, so different,  that I for one is actually grateful to see a small miracler like this film.

But than again, I am a man, straight and not objective, and I love Ozon’s films, so there. And suprisingly enopugh, actresses like Deneuve, or CRampling, who I concider to be smart actresses, and feminist to boot, keep comming to his fiolms, and act there, sometimes bring a whole performances, so rich, so beautiful, so coluyrful, that if there’s any mysiogenic, chauvinist iota in this films, I ddidn’t see it.

 

So please my feminiust learned friends, please prove me wrong.

“אובלומוב” ותומס מאן:”בית בודנברוק”-הקלסיקות של המאה ה-19-איוון גונצ’רוב:

לצטט את השחקן אלברטו סורדי, כאשר הוא מהצהיר בדמותו של המו”ל די-סלביו, מהסטירה הגאונית של איטורה סקולה:”שני שלומיאלים באפריקה”:” ואנחנו הולכים לפרסם את האנציקלופדיה של אלופי הספרות, כדי להראות שאנחנו לא בורים ועמי ארצות”, הרשו לי לסטות מסרטים ופוליטיקה ולדבר על משהו אחר לגמרי- ספרים.

 

אני אוהב ספרים, מעריץ אותם, לפעמים יותר מידי. קראתי הכול כמעט, יש עדיין;מאות אלפים שלא קראתי, עדיין לא.

אז עכשיו, הצלחתי לקרא שתי קלסיקות בנות המאה ה-19, שעד כה לא קראתי:”אובלומוב” מאת איוון גונצ’רוב, שמתאר את הדשדוש הרוסי, האחר:”בית בודנברוק”הוא ספרו הראשון של תומס מאן, מי שזכה לימים בפרס נובל  לספרות, מתאר את המעמד הבורגני-גבוה הפרוטסטנטי והיוזם בליבק, גרמניה, עירו.

המהא ה-19 היא מאה של תהפוכות בתחומים מגוונים מכלךכךה ומדינאות ועד ספרות ותיאטרון, במדינה אחת- צרפת- הופיעו נפוליאון, האחלים לומייר, מלייס, רימבו, אופנבך, דרייפוס וזולה, הוגו ובודלר- הכל תוך 99 שנים.

מהצד השני קמה ארה”ב, במחיר כבד, החלו מרכזי הערים, מלחמת  האזרחים חיסלה את העבדות, אך מצב המיעוטים הגזעכיים והדתיים היה לא נסבל במקרה הרע וקשה במקרה הטוב. גם שם, קמו להם  ג’קסון ולינקולן, וויטמן וקופר, בפלו ביל קודי ומרק טויין. מדרום לגבול, ניסה סימון בוליבר לשחרר בהצלחה מרובה למדי את אמריקה הלטינית מעולו של הקולוניאליזם הספרדי הגוסס לאיטו ועומד בקושי על רגליו .  גם הציונות קיימת שם, הרצל ו”מדינת היהודים”הבי”לויים, כולם הם התחלה של משהו אחר ושונה מההיסטוריה היהודית עד כה. מצד שני ההשכלה בחברה היהודית הועמקה.

 וגם הספרות והתיאטרון האירופי חוו פריחה עצומה, טולסטוי, פושקין, דוסטוייבסקי, אוגוסט סטרינדברג, הנריק איבסן, ג’ורג’ ברנרד שו ואוסקר ויילד היו שם וגם מאן וגונצ’רוב

,איוון גונצ’רוב כתב ארבעה ספרים משמעותיים ויומן מסע מרתק, הוא עבד כצנזור הראשי, משרה שעלתה לו באיבוד חברים. דוסטויבסקי שתיארו באופן לא מחמיא התונן על כך, שהוא לא מבין כיצד האל נתן לו כשרון גאוני, “לאיש עם עיני הדג וחסר האידאלים” כדברייו. מצד שני, טולסטוי וצ’כוב קשרו כתרים לראשו שלך האיש, והאחרון אף טען שכשרונו עולה עליו עשרות מונים. שזה בא מאיש שכתב את”בת שחף” וה”גברת עם הכלבלב”, זה בכל זאת משהו.ו.

 מי צודק? תרשו לי להיות פעם אחת האיש מהאו”ם ולקבוע שגונצ’רוב היה באמת סופר גדול. העובדה שהתפרנס למחייתו כצנזור, לא צריכה להיות הגורם העיקרי בשפיטת כשרונו

“אובלומוב”, איליה איליץ אובלומוב הוא בן למשפחת אצולה כפרית, שחיה באחוזה בשם אובלומובקה. עצלות ודשדוש, בינוניות ובטלה הם הכוחות מניעים את עולמו, לעיתים יתנער וינסה לעשות מהוף אך ישקע חזרה בנירוונה המטמטמת שלו. משרתו האישי זכאר, אחת מהדמויות הקומי-טרגיות הנלבבות של הספרות עולמית, הוא הצד הלא יעיל של אובלומוב ובבואתו. אל חייו של איליה הענוג , הבטלן, התמים בעל ההשקפות הפכחוניות על החיים, יפרצו במפתיע שניים- אנדריי  איבנוביץ סטולץ חצי גרמני וחצי רוסי, איש בעל נמרצות, חיוניות, אהבה עזה לחיים, פעלתן, שעבורו שינה אינה  טבע ראשון אפילו לא שלישי. איש זה יגרור ליטרלית את אובלומוב היישר לחברה הגבוהה, לחיים, לטבע, לרחוב אחר, דירה אחרת, וגם לאהבה חדשה.

השנייה- אולגה סרגייבנה אלינסקי, היא צעירה , המתפתחת לאישה נאה, שאובלומוב מאוהב בה. לכאורה נראה שהכול ישתנה- אבל לא. אובלומוב לא יכול לאהבה, הוא נכשל כשלון חרוץ, לחייו הקודמים לא יחזור, הוא ימצא אושר אצל האלמנה פשיניסקיה, אבל לא תחזור אליו האהבה הרומנטית, לא החיוניות, הוא יתנוון לו בשקט, רוחנית ואחר- כך פיזית.

 “אובלומוב” הוא סטירה חובקת רוסיה, הכל , חוץ מאיליה איליץ, אנדריי, אולגה ופשניסקיה, לא יוצאים טוב ברומן הזה. החברה הגבוהה, השדה התרבותי, הפקידות הממשלתית, האחוזות והעיירות הקטנות, כולם סובלים להם מהאובלומוביות, אם אי פעם היה ספר אחד, שמסמל עבורי את רוסיה- זה הספר הזה. אם מישהו רוצה להבין את עלייתה ונפילתה של בריה”מ, ואת רוסיה של היום- שיקרא את “אובלומוב”.

תומס מאן הוא סוג שונה. אם גונצרוב שם לו לפלסתר את העצלות, המהומה וההמולה שלא תורמות לכלוום, היומרות האינטלקטואליות והתרבותיות ברוסיה, מאן מתאר ביצירתו הגדולה משנת 1906-08 את עלייתה ונפילתה של משפחת בודנברוק, משפחה אחת מגרמניה של תחילת המאה ה-19 ועד לשנת 1875 לקירוב.

,  נילי מירסקי המתרגמת לעברית  של הספר(פעם ב1985, פעם שנייה ב2003 ולא2010 כפי שכתבתי בטעות , בגרסה האנגלית של המאמר הזה) , העירה בצדק ,

שהספר מתאר למעשה את כל מעמד הבורגנות הגרמני, לא את הבודנבורוקים, זהו מעמד שלומד להתעלות מהמכות שהוא סופג, הוא עולה, יורד, לפעמים עולה שוב, לפעמים, כבדונברוקים, שוקע לשכחה.

מאן ,  תוך שהוא מגלה פקחות ועורמה יוצאים מהכלל, מבקר ללא רחמים ובחומרה את החיים הבורגנים-גרמנים. הוא חיבר את הספר באיטליה, דבר שהביא לו עמקות.  לכל אורכו של הרומן, חשים את הרוח הגרמנית מחלחלת לה לאיטה, הכל שם- הצביעות, הרגש הפרוטסטנטי המגעיל, הכניעה לסמכות של הפרט, בועד שיש מי שמנסה להימלט לתחומים אחרים- מוזיקה, ארצות אחרות, ובמקרה של חבר משפחה אחד- שגעון

אם מישהו מנסה להבין את הנאציזם כיצד קמה התנועה, כדאי לקרא את הספר. אפשר לראות את הרוח הגרמנית שעיצבה את הנאציזם, אישים כהימלר, או גרינג. כאן יוצאים כולם- בעיקר הגברים- באופן שלילי, להוציא את האנו, ידידו קאי בן הרוזן המרושש, גרדה, קלרה, והמשרתים שזוכים כאן לתיאור חומל , אוהד ומלא חיבה. ברור כשמש, שמאן נוטה למעמד הנמוך, בעוד שהמעמד הבורגני והבורגנות הגבוהה זוכים אצלו לטיפול אכזרי, מדוייק וסטירי.

,הוא רואה בהם(בצדק) את האשמים במצב הגרמני מהאיחוד הכפוי של שנת 1870 ועד למפלת הנאצים של 1945.

במובן זה, ספרו הוא ספר נבואי ומדוייק באופן המכאריב ביותר.

מומלץ מצד שני לא לקרא את הספר ביום כיפור או בערבו, פשוט משום שארבעת  פרקיו הראשונים של החלק הראשון עמוסים בתיאור מפורט של מזון ואוכל, עד שאתה סובל מהזיות ומוכן לחטוא ממש בארוחת שחיתות תוצרת בית

אז אנא קראו את שני הספרים הללו. לדעתי ניתן לעבדם כסרט או מיני סדרה,  אבל אני לא ממליץ על כך. עיבוד מודרני שלהם לתקופתנו הוא מפתה, אבל נדרשות לשם כך, תעוזה ויזואלית, ציניות מושחזת, וביקורתיות בצד חמלה, לכן כדאי להניח את הספרים הלל- לא לגעת בהם, לא לקלקלם, ולהתפעל מעל זמניותם של שני הספריםן הללו .

 

The 19th Century CLASSICS-Thomas Mann’s”Budenbruck:” & Ivan Goncharov’s “Oblomov”

To quote Albeerto Sordi’s character(Di-Salvio the publisher) in Etorre Scolla’s 1968 Magnificent Satire:”Will Our Heroes Be Able to Find Their Friend Who Has Mysteriously Disappeared in Africa?”:”And we’re going to publish the encyclopedia of the Literature Champions, to show  that we’re not ignorant”, allow me to digress from movies and politics, and talk about something else- books.

I love and adore books, too much love and too much adore, I read practically everything, but still there are some hundered thousands,  which I didn’t read.

So now, I managed to read two 19th Century Classiscs, which I didn’t read. One:”Oblomov”, by Ivan Goncharov, is about the Russian inertia, the other “Budebruck”, is the first novel by Nobel Lureate Thomas Mann, is about Protestant Industrious Middle-Higher Class, in Lubeck, Germany, his hometown.

The 19th Century was an age of social, political and cultural upheavals. In Europe it was the Napoleonic wars, and the Balkan volatile situation, the demise of Turkish Empire, and the rise of the British, German and Italian States, the Napoleon and Lumiere/Melies in one Country, at a span of 99 years- Think about that and let’s not forget the  forming of USA, and the tragic consequences-Civil War, the Native American plight, the African-American unberable conditions, and in Latin-America-Simon Bolivar’s epic journey to free Latin America from the fading Spanish Colonialism, now teetering on his legs, breathing an agonized gasp.

Of course, Zionism was also there, Dreifus and Herzel’s”Judednstadt-The Jewish State”, were there. Rimbeau, Twain, Irving Witman,Wagner, Gilbert& Sullivan, Offenbach,  all were there.

And the Literature and the theater  were also there. Tolstoy, Pushkin, Dostoevsky, August Strindberg, and Henrick Ibsen and George Bernard Shaw, and Oscar Wilde were there. And Mann and Goncharov.

Ivan Goncharov was the Russian Censor, as such he was despised by his fellow novelists, Dostoevsky complained that he can’t understand how a man like him posses a soul of a genius.

That was typical complaint, others  like Tolstoy and Anton Chekov cited him as a major influence on their work.

Which one is right? Allow me to be for once, at the UN Referee and arbiter, and state that Goncharov was truly a great writer, the fact that he worked for a living as a censor, dosen’t and shouldn’t be our judgment of his talent.

 

“Oblomov” is a country squire, a man who lives in a paradise of laziness, he’s now , at the beginning of his late life down on his luck, his eatate is partially ruined, and he lives with his manservant the unefficient Zakar. Into his life burst first Andrei Ivanovich Stolz, half Russian  and half German, a man of vitality, enterprise, a man whose sleep is not a first nature, the man literary drags Oblomov, out of his bed, his apartment, his lazy life full of unrealized plans, into another house, another life, and into the realms of love.

It’s in the love field, where Oblomov try to live and eventually fails.Olga Iliansky, a young woman, is his passion, she’s in love with him, but social constraints, and his inertia finally gets the better revenge on poor Ilia Ilich Oblomov, and it’s Andrei who wins(Sorry Spoiler!).

blomov satirize all of Russia-Everyone, save Stolz, Oblomov, Pashnizia the widdow, who eventually marries Oblomov, and Olga comes unglued. The High society, the Goverment, the idle Country Falks. Alll of them suffer from the Oblomovism, the idle on the one hand, and the loudmouth without substance or direct action. If thwere was one book, which symbolize to me Russia-It’s Oblomov. If one wish to understand the rise and fall of USSR, the Russia of today, let him read” Oblomov”

.Thomas Mann is another brand altogether, if Goincharov satirize the idlemeess, hustle and bustle which lead to nothing, the presu,ptions of the intellectual ans cultural lives in Russia, Mann chronicles in his 1906-1908 Magnum Opus, the rise and fall of one family The Budenbruck.

Nili Mirsky who translated it to Hebrew twice, once in 1985, the other in 2010, wrote justly, that the book describes the German Bourgoisie, not the Budenbruck, as a class who roll with the punches, rise, sink, sometimes rise again, sometimes like the Budenbruck sinks to oblivion.

Mann showing shreedness, and criticize harshly and unmercifully the life in Germany, having written the book in Italy, certainly gave him perspective. Al through the novel, one can sense the German spirit seeping through. Ity’s all there- TYhe hypocricy, the disgusating Protestant Pious way, the sujrrender of an individual to authority, while others vainly try to escape it to some other realms- music, other countires, and in a case of one member- madness.

If one widh to understand why the Nazies took over, better read the book.

One can see the German spirit, which shaped Nazism, which gave the rise to Himler and Goering, here’s nobody, save poor Hanno-Yohan Budenbrook, and his friend Kai the poor Earle’s son, or Gerda,  and the servants, or Clara Boodenbrook, who somehow manage to come out positive, the  male side of Booodenbrook, are being treated in a very harsh and cynical manner. Mann dosen’t side with them at all, he  sees (rightly) in them as the main culprits to the German Situation from 1870 till 1945.Though it’s written in 1906-08, it’s a prophetic book.

Upon reading it(Though, it’s highly recommended , not to read it while you’re fasting on  a 14 hours hiatus at Yom Kipur, the First Part One’s 4 chapters, can bring you halucinations , if one is fasting liKe me, on his imaginary transgressions and his real sins).

 

So, please read these books, I think that one can do an adaptation of both book to our epoch,  as a miniseries or a movie. It’s tempting, but not recommended. Unless the writer and the director are geniuses, with enough satire, visual imagery, and compassionate cinical attitude, otherwise- Leave them as they are: untouched, unspolied, untimely!.

Louis De-FUNES Story-(careful: Protected Property)

>THE story for the Louis De-Funes, fully written below, is protected under the Internatiuonal Copyright Law of 1988, it’s prohibited to distribute the said material without consent of author/screenwtier listed above.
Dror Izhar is asserted his right for the property of :”Looking for Louis””

So, one sleepless night, I toyed with an old dream of mine- making a movie in English, about Louis De-Funes, my beloved larger-than-life comedian, and (according to some) the worst comedian in the world.

And than, after the moment between dreaming and waking, I finally hit it right- So I think.

So, briefly it’s a combination of mocumentary and rom-com, for 40 something onwards.

It’s about a group of diversified people, the hero-An Israeli Documentary filmmaker (Resembling me), his friend the producer, their associate a Lesbian British producer(Emma Thompson in a dream casting, but we know the saying:”Man planning and God’s Laughing. In Yiddish it’s better, so in German, for that matter), her friend an ostracized Israeli-Arab lesbian, who is a composer, the British Producer’s assistant a Chinese-British , who juggle between work and impending marriage(Which is worst, Chinese wedding, or Jewish wedding? In my opnion they’re Siamese Twins, since according to my irreverent opinion, all the Chinese Women are actually Jewish-Polish women), and two Frenchmen, one-a Franco-African whose named after Louis de Funes, and is functioned as a Cameraman/Recorder, and the chauffeur/guide a white Frenchman, who loves soccer(Together with the Israelis and African Louis). Rounding up the crew is a beautiful klutzy bespectacled American Blonde, whose between 40-44. She’s a mixture of Cary Grant in “Bringing up baby”, and myself, when I’m bumping into people/furniture, while exercising my knowledge in film history, and quoting from obscure movies.

She and the Israeli gets married in the end, don’t ask, how they do it, it’s a different mature rom-com.

All I need for this production is:An English /American Screenwriter, a production company(French/British, American is a very questinable, sioncce how many Americans actually watched his movies? Really, I’d be suprised, if one of my American Facebook Freinds will actually say:Oh Yes”Rabbi Jacob” is my favorite film”, he or she, will get the best Falafel from me, once the fim will be made, and in Israel, I know one in Tel-Aviv, which has a superb Falafel, really, the best in the Mid-Esaast, right after the Egyptian Falafel!)), and a director(Again French or British).

And yes, an American 40 something actress, whose not afraid to act her age. (That in itself, is non existence, but I’m still have some optimism left in me, otherwise I woluldn’t write such a meaty role like that, again this is my biased opinion)

I am planning to make a sample scene from my screenplay(starring me and a friend), plus introductionary movie, in which I talk briefly about about De-Fune’s, and the movie I wish to make, hopins(Please pray with me and cross fingers), that someone will actually lolove what he sees. and two scenes from his films, all dance scenes, and hope to distribute it among the people who wish to assist me in this project.

To those who wants to see these two scenes, please click:”Le Grande Restaurant-The Cossak dance”, and “Les aventures de Rabbi Jacob – Scène de danse” .Les Aventures de Rabbi Jacob”-The Dance