Home » Uncategorized » “אובלומוב” ותומס מאן:”בית בודנברוק”-הקלסיקות של המאה ה-19-איוון גונצ’רוב:

“אובלומוב” ותומס מאן:”בית בודנברוק”-הקלסיקות של המאה ה-19-איוון גונצ’רוב:

לצטט את השחקן אלברטו סורדי, כאשר הוא מהצהיר בדמותו של המו”ל די-סלביו, מהסטירה הגאונית של איטורה סקולה:”שני שלומיאלים באפריקה”:” ואנחנו הולכים לפרסם את האנציקלופדיה של אלופי הספרות, כדי להראות שאנחנו לא בורים ועמי ארצות”, הרשו לי לסטות מסרטים ופוליטיקה ולדבר על משהו אחר לגמרי- ספרים.

 

אני אוהב ספרים, מעריץ אותם, לפעמים יותר מידי. קראתי הכול כמעט, יש עדיין;מאות אלפים שלא קראתי, עדיין לא.

אז עכשיו, הצלחתי לקרא שתי קלסיקות בנות המאה ה-19, שעד כה לא קראתי:”אובלומוב” מאת איוון גונצ’רוב, שמתאר את הדשדוש הרוסי, האחר:”בית בודנברוק”הוא ספרו הראשון של תומס מאן, מי שזכה לימים בפרס נובל  לספרות, מתאר את המעמד הבורגני-גבוה הפרוטסטנטי והיוזם בליבק, גרמניה, עירו.

המהא ה-19 היא מאה של תהפוכות בתחומים מגוונים מכלךכךה ומדינאות ועד ספרות ותיאטרון, במדינה אחת- צרפת- הופיעו נפוליאון, האחלים לומייר, מלייס, רימבו, אופנבך, דרייפוס וזולה, הוגו ובודלר- הכל תוך 99 שנים.

מהצד השני קמה ארה”ב, במחיר כבד, החלו מרכזי הערים, מלחמת  האזרחים חיסלה את העבדות, אך מצב המיעוטים הגזעכיים והדתיים היה לא נסבל במקרה הרע וקשה במקרה הטוב. גם שם, קמו להם  ג’קסון ולינקולן, וויטמן וקופר, בפלו ביל קודי ומרק טויין. מדרום לגבול, ניסה סימון בוליבר לשחרר בהצלחה מרובה למדי את אמריקה הלטינית מעולו של הקולוניאליזם הספרדי הגוסס לאיטו ועומד בקושי על רגליו .  גם הציונות קיימת שם, הרצל ו”מדינת היהודים”הבי”לויים, כולם הם התחלה של משהו אחר ושונה מההיסטוריה היהודית עד כה. מצד שני ההשכלה בחברה היהודית הועמקה.

 וגם הספרות והתיאטרון האירופי חוו פריחה עצומה, טולסטוי, פושקין, דוסטוייבסקי, אוגוסט סטרינדברג, הנריק איבסן, ג’ורג’ ברנרד שו ואוסקר ויילד היו שם וגם מאן וגונצ’רוב

,איוון גונצ’רוב כתב ארבעה ספרים משמעותיים ויומן מסע מרתק, הוא עבד כצנזור הראשי, משרה שעלתה לו באיבוד חברים. דוסטויבסקי שתיארו באופן לא מחמיא התונן על כך, שהוא לא מבין כיצד האל נתן לו כשרון גאוני, “לאיש עם עיני הדג וחסר האידאלים” כדברייו. מצד שני, טולסטוי וצ’כוב קשרו כתרים לראשו שלך האיש, והאחרון אף טען שכשרונו עולה עליו עשרות מונים. שזה בא מאיש שכתב את”בת שחף” וה”גברת עם הכלבלב”, זה בכל זאת משהו.ו.

 מי צודק? תרשו לי להיות פעם אחת האיש מהאו”ם ולקבוע שגונצ’רוב היה באמת סופר גדול. העובדה שהתפרנס למחייתו כצנזור, לא צריכה להיות הגורם העיקרי בשפיטת כשרונו

“אובלומוב”, איליה איליץ אובלומוב הוא בן למשפחת אצולה כפרית, שחיה באחוזה בשם אובלומובקה. עצלות ודשדוש, בינוניות ובטלה הם הכוחות מניעים את עולמו, לעיתים יתנער וינסה לעשות מהוף אך ישקע חזרה בנירוונה המטמטמת שלו. משרתו האישי זכאר, אחת מהדמויות הקומי-טרגיות הנלבבות של הספרות עולמית, הוא הצד הלא יעיל של אובלומוב ובבואתו. אל חייו של איליה הענוג , הבטלן, התמים בעל ההשקפות הפכחוניות על החיים, יפרצו במפתיע שניים- אנדריי  איבנוביץ סטולץ חצי גרמני וחצי רוסי, איש בעל נמרצות, חיוניות, אהבה עזה לחיים, פעלתן, שעבורו שינה אינה  טבע ראשון אפילו לא שלישי. איש זה יגרור ליטרלית את אובלומוב היישר לחברה הגבוהה, לחיים, לטבע, לרחוב אחר, דירה אחרת, וגם לאהבה חדשה.

השנייה- אולגה סרגייבנה אלינסקי, היא צעירה , המתפתחת לאישה נאה, שאובלומוב מאוהב בה. לכאורה נראה שהכול ישתנה- אבל לא. אובלומוב לא יכול לאהבה, הוא נכשל כשלון חרוץ, לחייו הקודמים לא יחזור, הוא ימצא אושר אצל האלמנה פשיניסקיה, אבל לא תחזור אליו האהבה הרומנטית, לא החיוניות, הוא יתנוון לו בשקט, רוחנית ואחר- כך פיזית.

 “אובלומוב” הוא סטירה חובקת רוסיה, הכל , חוץ מאיליה איליץ, אנדריי, אולגה ופשניסקיה, לא יוצאים טוב ברומן הזה. החברה הגבוהה, השדה התרבותי, הפקידות הממשלתית, האחוזות והעיירות הקטנות, כולם סובלים להם מהאובלומוביות, אם אי פעם היה ספר אחד, שמסמל עבורי את רוסיה- זה הספר הזה. אם מישהו רוצה להבין את עלייתה ונפילתה של בריה”מ, ואת רוסיה של היום- שיקרא את “אובלומוב”.

תומס מאן הוא סוג שונה. אם גונצרוב שם לו לפלסתר את העצלות, המהומה וההמולה שלא תורמות לכלוום, היומרות האינטלקטואליות והתרבותיות ברוסיה, מאן מתאר ביצירתו הגדולה משנת 1906-08 את עלייתה ונפילתה של משפחת בודנברוק, משפחה אחת מגרמניה של תחילת המאה ה-19 ועד לשנת 1875 לקירוב.

,  נילי מירסקי המתרגמת לעברית  של הספר(פעם ב1985, פעם שנייה ב2003 ולא2010 כפי שכתבתי בטעות , בגרסה האנגלית של המאמר הזה) , העירה בצדק ,

שהספר מתאר למעשה את כל מעמד הבורגנות הגרמני, לא את הבודנבורוקים, זהו מעמד שלומד להתעלות מהמכות שהוא סופג, הוא עולה, יורד, לפעמים עולה שוב, לפעמים, כבדונברוקים, שוקע לשכחה.

מאן ,  תוך שהוא מגלה פקחות ועורמה יוצאים מהכלל, מבקר ללא רחמים ובחומרה את החיים הבורגנים-גרמנים. הוא חיבר את הספר באיטליה, דבר שהביא לו עמקות.  לכל אורכו של הרומן, חשים את הרוח הגרמנית מחלחלת לה לאיטה, הכל שם- הצביעות, הרגש הפרוטסטנטי המגעיל, הכניעה לסמכות של הפרט, בועד שיש מי שמנסה להימלט לתחומים אחרים- מוזיקה, ארצות אחרות, ובמקרה של חבר משפחה אחד- שגעון

אם מישהו מנסה להבין את הנאציזם כיצד קמה התנועה, כדאי לקרא את הספר. אפשר לראות את הרוח הגרמנית שעיצבה את הנאציזם, אישים כהימלר, או גרינג. כאן יוצאים כולם- בעיקר הגברים- באופן שלילי, להוציא את האנו, ידידו קאי בן הרוזן המרושש, גרדה, קלרה, והמשרתים שזוכים כאן לתיאור חומל , אוהד ומלא חיבה. ברור כשמש, שמאן נוטה למעמד הנמוך, בעוד שהמעמד הבורגני והבורגנות הגבוהה זוכים אצלו לטיפול אכזרי, מדוייק וסטירי.

,הוא רואה בהם(בצדק) את האשמים במצב הגרמני מהאיחוד הכפוי של שנת 1870 ועד למפלת הנאצים של 1945.

במובן זה, ספרו הוא ספר נבואי ומדוייק באופן המכאריב ביותר.

מומלץ מצד שני לא לקרא את הספר ביום כיפור או בערבו, פשוט משום שארבעת  פרקיו הראשונים של החלק הראשון עמוסים בתיאור מפורט של מזון ואוכל, עד שאתה סובל מהזיות ומוכן לחטוא ממש בארוחת שחיתות תוצרת בית

אז אנא קראו את שני הספרים הללו. לדעתי ניתן לעבדם כסרט או מיני סדרה,  אבל אני לא ממליץ על כך. עיבוד מודרני שלהם לתקופתנו הוא מפתה, אבל נדרשות לשם כך, תעוזה ויזואלית, ציניות מושחזת, וביקורתיות בצד חמלה, לכן כדאי להניח את הספרים הלל- לא לגעת בהם, לא לקלקלם, ולהתפעל מעל זמניותם של שני הספריםן הללו .

 

Advertisements

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s