הסיפורים שאנו מספרים- סרט השנה( בינתיים) של שנת 2013

סרטי תעודה וסרטים היסטורים וביוגרפים בדיונים מספרים לנו אמיתות שונות.

וסרטה המעולה ומכמיר הלב של שרה פולי עוסק באמת.

פולי, שחקנית שהחלה כשחקנית-ילדה, וחצתה את המצלמה לעשיית סרטים כמו:”הרחק ממנה” מגיעה כאן לטריטוריה של הקולנוע התיעודי-ביוגרפי.

המצלמה מופנה כאן למשפחתה, ובעיקר לאימה דייאן. היא משתמשת באחיה ואחותה החורגים ג’ון וסוזי בקאן, וכן באחיה ואחותה מרק וג’ואנה, וכן בחברי המשפחה, ובעיקר באביה מייקל, שחקן, סופר, סוכן ביטוח בעברו, שללא ספק, הופך לאחד מגיבורי הסרט, שמסייע לה להתחקות אחרי חיי האם שנפטורה מסרטן.

במהלך הסרט, היא עולה על סיפור אחר, שמנתץ את כל מה שידענו עליה ועל משפחתה, כאשר לתמונה נכנס מפיק יהודי-קנדי בשם הרי גולקין, שמתגורר במונטריאול. הגילוי גורם לצופה להישאר פעור פה, כעת, כמו שרה פולי בעצמה, אנחנו נמשכים לשני כיוונים מנוגדים, לכעיתים אנו כועסים על דייאן, לעיתים מעריצים אותה, חשים צער כלפיה , מבובלבים מהתהנגותה הלא צפוייה.

לא רק אנשים, מונטריאול וטורונטו מותגים בסרט הזה כישויות פרודות האחת( טורנטו) שמרנית, סגורה, השנייה( מונטריאול) מוחצנת, חופשיה, משוחררת מקודים חברתיים, אבל החופש הזה נושא עימו מחיר ומעמסה.

שרה פולי עושה  צעד נהדרא נוסף- היא לא מורגשת, היא מצליחה לבלוע את האגו שלה, ולהעמיד את עצמה, יותר כמראיין ידידותי, חוקרת מתי שצריך לחקור, נותנת לגיבורי הסרט לגולל את הרשומון שלהם, מבלי להקריב את האגו של הסרט לאגו שלה.,

לא מעט במאי סרטים וסרטי תעודה לא עומדים בפיתוי של:”אני והסרט שלי” 

רגש פסול זה, מסתנן בכל פעולה וביצוע של סרטים כאלו משתי הסוגות, אבל האגו של פאולי מושקט באופן מוחלט בתוך האגו של הסרט, כך הופך האקט הזה את סרטה לסרט הטוב של השנה, לדעתי, ובווגדאי לאחד מהסרטים הטובים ביותר שעוסקים בזכרון ואמת. מומלץ מכל הלב.

Advertisements

The stories we tell-Best picture of the year for the time being

Documentaries, like historical pictures and bio-pics, sometimes telling us different thruths.

And Sarrah Polley’s excellent and heart wrenching documentary deal with truth,

Polley, an actress, who started as a child actreess, and had some very notable films to her credit, like:”Away from her”, ventures into a very different path.

That of the documentary, turning the camera inwards, to her family, she tracks her mother’s life. Diane.

Using her family,  Susy & John Bucan her step brother and sister, and her own siblings Mark & Joanna, her father Michael Polley an actor, writer,  insurance salesman, and undoubtedly the movie’s co-hero, and friends, she unravels, quite accidently another story, involving her mother,  Montreal Jewish flm producer, Harry Gulkin  the other hero, and a revelation which leaves the audience mouth ‘s gape

 

We asre constantly, like Sarrah i herself, pulling in a different directions, at times we’re angry at Diane, ast times admiring her, feeling sorry for her, and baffled by her rather erratic behaviour.

Not only persons, Montreal and Tornto are presented in this film as a different entities altogether, one (Tornto) is inhibited, conservative, the other(Montreal) extrovert, free, devoid if sociual codes, kliberating, but this liberty bear  a price, and a burden.

Sarrah Paulley, does another wonderful deed- She’s unobtrusive, she succeeds in swallowing her ego, and position herself more as a friendly interviwer, probing when probing needs to be, letting men tell their Rashomon like versions, without sucrificing the movie’s ego to hers.

Not many documentary or fiction film directors can resist being “Me and the movie” feeling and execution creeping into their work, but Paulley’s ego submerged totally in the movie’s ego, thus making it, in my opinion the best movie of the year, and also one of the best movies , which deal with memory and truth.. Recommended with my whole heart.

The passing of a Great Rabbi or:What happened when a scolar becomes small time politician

 

To those of you who were in Israel, and caught the local news in English, and to those of you abroad, who might caught an item on your newes rgarding Israel this week, and saw a mass of people dress in their finest, weeping uncontrollably, jamming the streets of Jerusaelm.

To those who witnessed young men  apparently prostate, jump and lay in an open grave, and ask themseslves if Israel has been occupied by Iran, or the Palestinian Hamas, the answer is simple.

They have witnessed the end of an era. Rabbi Haim(The name was added as a good omen for longevity) Obadaiah Yoseph passed away, age 93. He wasd the leader of Shash, one time the greatest religious party, how he came to be revered and vilified?

The answer lies first in the years before Israel became a state. Born in 1920, Yoseph stood out, in the late 30’s-early 40’s, when he became a scholar, a brilliant talented man, who was elevated over the years to a trustworthy positions. 1948 caught him in Egypt, where he was the chief secretary of the local Rabbi.

Since 1950, he returned to Israel, appointed as the chief Rabbi of Tel-Aviv, than and now the secular bastion of Israel, he manage to be both conservative and lenient,  knew how to wield power in such a way, that  appealed to the secular majority.appointed with rabbi Shelomo Goren, (formerly the Army Rabbi of Israel), to the coveted potion of chief Separdi Rabbi, he managed to suprise everyone, by continuing his moderate and compromising ways, acknowledging the October War widdows as such, he allowed them to remarry, he proclaimed the Ethipoian Jews as jews from the Dan Tribe, thus allow them to settle in Israel, he could’ve been settled with that.

However his enemies, among them former Rabbi Eliahu Nissim and his son Moses, whoo became the Secretary of Justice in 1977, having been a Likkud Member, conspired to oust him from his position, they did, and in 1983, he was forced to retire. Thus, in this year an angred and mentally bruised Rabbi Yoseph, plotted his vengeance..

In 1983, the situation of the Orthjodox Sepharadic Jweery in Israel was , and to some degree is, at his lowest ebb. Segregation, arrogance from the European Orthodox Jweish community in Israel, deprived economically, and lack of political means to express themselves, all of which pushed them further and further from the Orthodox Jwewery, many of them preferd Begin’s Likkud, Rabbi Eliezer Sach, a Lithuanian Jewish Rabbi, an important figure in the Orthodox establishment,, with enough political acumen, realized that any loss of votes, will jeopardize the Orthodox Jewish parties in the Israeli Parliament, he knew  Yoseph’s pride was shaken, and appeal to him with a request- why not assisting the Sepharadi Orthodox Jews, form a pary, and let her be the magnet for the traditional and orthodox Sepharadi Jews alike?

The new party”Sasch”(its name comes from  the six books of the Mishna- the codex of Jurist& Ordinance books, comprised the element of   Jewish Community  from the earliest middle ages to this day), was formed in 1983, within two years she became one of the largest political parties in Israel, masses of Sepharadic Jews flocked to it, they became kingmakers, power brockers, all along the 1980’s-1990’s they maintain their vigil and untold power over the Israeli Politics.

At first, they were moderate politically, but from the late 90’s onwards, they became more hawkish, their parochial and utterly conservative outlook hampered any progress, whether religious, social, economical, cultural, and educational

But their power brought corruption, detached from their followers, the did nothing to better their constituency’s position, and worse- They made the Rabbi Yoseph a small time politician, the intelletual Jewish Giant became nothing than a small time provincial hack, the kind of councilman and aldreaman you saw in countless jokes, comedies, and satires.

Worse, they became utterly dependable upon the Lithuanian  Jewish establishment, they couldn’t utter an indepndent thought, thus they strengthen the segregation rather than dismantle and smashed it altogether.

 

Last election, brought a new party Yesh Atid, her  leader Yair Lapid, following his father’s  Yoseph Lapid’s secular footsteps vetoed the idea, of  a religious political parties in the coalition, just like his father torpedoed Sach, and exiled her to the political desrt of a futile opposition.

 

The death of Rabbi  Yoseph, in conclusion, did npothing to the Orthodiox Separadic Jewes, they are still poor, still suffred from racial indignities, and worse- they atre econoimically  still struggle to find their mobility upwards, a mobility who still eludes them, and it’s sad and tragic situatiuon , that one Rabbi couldn’t change it.

.

 

הסתלקותו של הרב עובדיה יוסף או: מה קורה שמלומד הופך לפוליטיקאי?

המראות היו מדהימים. הייתה זו ההלוייה הגדולה בישראל 18 אחוז מאוכלוסייתה של מדינת ישראל נדחקו, אברכים קפצו לקבר כדי לחמם את האדמה. זר שהיה צופה, היה שואל עצמו האם אירן כבשה את ישראל? האם חמאס השתלט?

אבל לא, בגדיהם האשכנזים העידו שאלו הם תלמידים מזרחיים, שהיו הגרעין של מפלגת ש”ס, אנחנו והם צפינו בסוף תקופה. הרב חיים(השם נועד לסמל אריכות חיים, דבר שמעיד על כשלונו) עובדיה יוסף הלך לעולנמו בגיל 93. מנהיגה   של ש”ס, שהייתה המפלגה הדתית הגדולה במדינה בזמנים כאלו או אחרים

כיצד הפך האיש לאדם שהוערץ והושמץ באורח כה קיצוני ?

התשובה נעוצה בשנותיה הראשונות של המדינה. הרב, יליד 1920 בבגדד, על לישראל בגיל צעיר, ידע חיי עוני ומחסור, ותוך לימודיו בישיבה, עבד גם בעבודות מזדמנות. בקיאותו, ידענותו והיכולת המדימנה שגילה, הביאה אותו במהירות לעלות בשלבי העולם התורני דאז.

הקמת המינה תפסה אותו במצריים, שם שימש כעוזרו של הרב הראשי של יהודי מצריים. הוא חזר לישראל, ושם משנת 1950 היה תחילה רב שכונות ואח”כ רבה של תל- אביב מעוז החילוניות .

כרבה של העיר, השכיל יוסף להיות גם גמיש וליברל, מתון ושומר גחלת של הדת, ולהפוך למקובל בקרב חילונים ודתיים כאחד יכולת זו הביאה אותו לא במפתיע להיות רבה הספרדי של מדינת ישראל, יחד עם הרב שלמה גורן .לשעבר הרב  הצבאי

.כרב הראשי-הספרדי המשיך הרב יוסף לגלות מתינות, תוך גמישות, והקפדה על כללי התורה. הוא התיר אלמנות  ממלחמת יום כיפור מעגינותן, הכיר  בצורך לסגת מהשטחים, הכיר ביהודי אצ=[תיופחיה כיהודים משבט דן, ונתן לגלות זו היתר דתי לעלות לארץ. אין ספק ששנותיו כרב ראשי היו הטובוטת בשנותיו.

אבל, אויביו של האיש בראשות מקורבי  הרב הספרדי לשעבר הרב אליהו ניסים, זממו לחסלו. המזימה הפכה להצלחה, ששר המנשפטים משה ניסים בנו של הרב, הדיחו  בשנת 1983 ממשרת הרב הראשי הספרדי והכתיר אחר במקומו.

כך בשנה זו היה הרב עובדיה יוסף פגוע נפשית, נוקם ונוטר שחיפש דרך להשפיל את אלו שחיסלו אותו. באותה שנה, היה מצבה של יהדות ספרד החרדית בכי רע. מצבם העגום היה ועודנו מצב שנשזרים בו אפליה ממוסדת, הדרה ממרכזי לימוד חשובים, קיפוח כלכלי, והגרוע מכל- אז לא היתה להם מנהיגות פוליטית.

מצב זה הביאר רבים מהידות ספרד האדוקה להצביע בעד הליכוד, נדידה זו הטרידה את הרב אליעזר ש”ך מניהגה החזק של היהדות הליטארית. הוא הבין שצריך מהפך בתודעת היהודות הספרדית- תורנית, הוא פנה לרב עובדיה יוסף, וביקש ממנו לייסד מפלגה תורנית- ספרדית, בחסות הממסד האשכנזי-ליטאי, שתנתב חזרה את קולולת המסורתיים-חרדים מקרב יהודי עדות המזרח. הרב יוסף השיב מיידית בחיוב.

השאר היה היסטוריה, ש”ס(שקרוייה על שם המונח התורני שישה סדרי משנה או שישה סדרים, שמהווךת את עיקר הוקדקס המשפטי-חברתי של הקהילההיהודית-דתית בכל העולם, ונכתבו מראשית ימי הביניים), הפםכה לכוח מוביל.

מפלגה זו, השפיעה על הפוליטיקה במובנים שונים. היא הייתה ממליכת המלכים, לאורך שנות ה80-90, היא התעצמה, אבל ההתעצמות והכוח הרב שלה הוביל לשחיתות, שחצנות, יוהרה, והגרוע מכל- לנתק גובר והולך בינה לבין קהל  בוחריה.

אולי הגרוןע מכל- היא הפכה אותה גם לתלויה לחלוטין בממסד האשכנזי-ליטיאי של ש”ך וממשיכו אליישיב. היא הפםכה אותה לגרוגה של הימין, למפלגה ניצית, שמרנית, חסרת מעוף, חסרת חידוש, קופאת על שמריה, שמנציחה בערות, גזענות, אף לא אחד מהנהגתה לא סבל מזה, ההיפך הם השמינו על חשבונם של הנתינים, שבנותיהם ובניהם המשיכו להיות במוסדות האליטטיסטים שקיבלו אותם על מכסת הספרדי התורן,  הקהלים העניים של יהודי עדות המזרח הדתיים-שמרנים,המשיכו להצביע בעיוורון אחריהם. הרב עובדיה עצמו נהפך לפוליטיקאי קטן, לחבר מועצה עלוב, למישהו שאתה קורא עליו בקומיקס מבדחים, רואה אותו בסטירות קולנועיות וטלוויזיוניות משובחות, אמירותיו היו יותר ביזריות , מנותקות מהמציאות, לא רלוונטיות, החדשן הפך עסקן, הענק האינטקטואלי והרב המדהים הפך לפוליטיקאי משמים מהשורה.

חבל על דאבדין נאמר, יותר חבל שהאדם הענקי הזה, הרב שידע להלך עם כולם, הפך סתם מנהיג כת, מישהו שלא ראוי להגיב על אמירותיו. ממנהיג סוחף, הפך האיש לגרורה ושלוחה אשכנזית של הממסד הליטאי.

הבחירות האחורנות היו הפעם השנייה בה מצאה ש”ס את עצמה בישימון האופוזיציה. הייתה זו מפלגת יש עתיד, מפלגה שמייסדה יאיר לפיד, נאמן למשנת אביו יוסף, הטיל וטו על צירופן של מפלגות חרדיות לקואליציה. זאת הפעם, הייתה זו מפלגה אחרת, פגיעה,  שברירית, שהעומד בראשה הרב יוסף דועך פיזית ונפשית, והעסקנים ניצים בינם לבין עצמם. הסוף בא השבוע, בגיל 93 נסתלק הרב יוסף מחיינו ומחיי קהילתו. הוא הותיר קהילה ששום דבר לא נשתנה בה, תלויה, נתונה לגזענות ממוסדת, נחותה כלכלית וחברתית, אובדת הנהגה ודרך, נותרה היהדות הספרדית באותו מצב בו הייתה לפני 30 שנה. והאמת? זה ממש חבל.

.

 

 

.