אריק הלך

למי שלא נולד בארץ, או מי שמודר מהתרבות והחברה הישראלית, קשה להסביר מה ומי היה אריק איינשטיין.
אבל אני אנסה.

אריק איינשטיין היה קודם כל זמר נפלא, תמלילן מושחז ולירי, חובב ציון ובעיקר השפה העברית, שחקן קומיקאי מחונן ועל הכל- בן אדם.

קשה היום למי שמורגל לראות זמרים מובלים לתחנת משטרה ונשאשמים באונס קטינות להבין שפעם היו זמרים ושחקנים שהיו קדום כל בני אדם.

וזה לא אומר שאין שחקנים וזמרים שהם בני אדם, הם קיימים , פשוט לא שומעים אותם.

אריק היה הקול שליווה אותי מילדותי המוקדמת. בגיל 3, שמעתי לאשונה שיר חדש קראו לו:”רוח סתיו” הסולן היה אריק איינשטיין, הלהקה הייתה להקת הנח”ל.
להקת הנח”ל היתה החממה מממנה צמחו במאי הקוןנוע, התיאטרון, השחקנים, והזמרים הטובים ביותר שידעה הארץ, היא הביאה את נחמה הנדל, חיים טופול, יוסי בנאי,ענק בםני עצמו , ואת אריק איינשטיין , פולי וברי בנאי.
הלהקה הזו הייתה גם הפסקול וההוייהשל האשכנזיות הישראלית, אבל גם הס”טיות הספרדית, זו שיודעת לצחוק על עצמה, זו שיודעת מתינות וסובלנות.

אריק, בנו של שחקן האוהל יעקב איינשטיין הסתופף בחוגי שחקנים וזמרים, היה טבעי שילך בדרך הזו. אבל הוא היה גם אלוף הנוער בקפיצה לגובה, מתוך סקרנות אולי, הוא הלך להיבחן ללהקת הנח”ל, הבחינה הפכה אותו לשחקן ולזמר. משם הייתה הדרך סלולה- להקת בצל ירוק, שלישיית גשר הירקון, שלישיית החלונות הגבוהים שפרצה את הדרך לרוק, ואחר- כך משנת 1965 קריירת סולו.
לקראת 1969, החל אריק איינשטיין, לכתוב מילים, העברית שלו הייתה נהדרת, שורשית, קצבית, כזמר ותמלילן הוא הוכיח לכל העולם והאמא שלו שרוק יכול להיות עברי. “כוורת”,”היהודים”,”אתניקס”, ועוד שאר להקות מחתרתיות או לא כ”מוניקה סקס”, או”נושאי המגבעת” אומנים כאריאל זילבר, ארקדי דוכין, מיכה שטרית, אהוד ויובל בנאי בן דודו, כל אלו יכולים לשיר רוק תודות לאיינשטיין.
ויותר מכך, הוא גילה משוררים. מי שמע על אברהם חלפי? הוא היה נודע כשחקן, כקומיקאי, כמשורר, הוא היה נודע למעטים. אריק איינשטיין ויוני רכטר הביאו אותו לפסגת שירי האהבה.”עטור מצחך”, נחשב בעיני לשיר האהבה הטוב ביותר שנכתב אי פעם.
שמעתי המון שיר אהבה, באנגלית, צרפתית, איטלקית, כל שפה, ייתכן שבשפת בני לילית של טולקין או בשפה הקלינגונית מישהו יכול לחבר משהו יותר טוב. אבל אני בספק.

המלודיה הפשוטה הזו, ואני ממש טמבל ולא מבין כלום במוזיקה, אבל סולו הפסנתר, העיבוד הקמרי של כלי נשיפה ומיתר, הליווי של יהודית רביץ וקורין אלאל, ועל הכל- הקול המפנט והחם, הבריטון המופלא הזה של אריק איינשטיין. אני לא יודע אם מישהו בעולם מסוגל היה לשיר שיר כזה.

עם השנים הוא התרחק, היה ספון בביתו, לפעמים נתן ראיונות, לפעמים לא, הוא עבד עם אמנים צעירים, נהנה לשמוע כמה מוכשרים באמת.

והיום אריק איינשטיין הלך. נכון, יהיו כאלו שלא יתאבלו עליו, משום שלא הכירו אותו. האזרחים הערבים, החרדים, חות מחוזרים בתשובה, יוצאי חבר העמים, אתיופים, שהם עולים חדשים. כל אלו עדיין לא מכירים אותו ממש.

אבל שאר האוכלוסיה הישראלית תתאבל עליו, ובצדק כגמור.

Advertisements

Arik Einstein is gone

Hello six readers!\
I try to convey a certain feeling to you.
Imagine John Lennon’s death, Freddy Mercury’s death, Jimmy Hendrix, Jim Morrison, Janis Joplin, Kurt Cobine’s TuPack,.Imagine how you felt, than imagine my sorrow.
You may not know Arik Einstein, perhaps you saw him in “Sallah”, as Ziggy the Kibbutznick he was in his mid twenties, a signer who started and an actor in Habimah, perhaps if you were in Israel, at one time or another, you’ve heard d a baritone singer , either a rock, or a beautiful Falk Rock, or just a melody which haunted you.
That was Arik Einstein.
He was a son of an actor, and at first excelled in sports, later he joined an army band, and became a comedian/singer, than he sang at civilian singing groups, and brought the rock to Israel, almost single-handedly.
He encouraged talent, many lyricists, rock artists, owed their professional breakthrough to Einstein, nothing nd no one can express my pain.
However, his song:”Atur Mizhek”(“Your Wreathed For head”) is the most beautiful love song ever written in any known human language. Check it in U tube, and tell me that I’m wrong.
I maybe wrong on other topics, not on this one.
And I’ve heard quite a few breathtaking love songs in my life.
So, my six friends, I’m sad and crying on the inside, but I always remember him, and I know that the movies and the songs remain forever. I am also thrilled to find out that young men and kids, love him as much as I do..He was the most local lovable artist Israel had, and now we have nobodies. Or not…

אנשים אמיתים בקולנוע-הסרט הביוגרפי

שני סרטים”קפטן פיליפס” ו”רווח וכאב”ץ האחד בויים בידי הבריטי פול גרינגרס, השני בדי מייקל ביי, שאת יצירותיו עד כה, לא ממש אהבתי .

האחד מותחן השני קומדיה שחורה, פילם נואר משובח, ולמרות שאין ביניהם דבר מהמשותף, הרי שבכל זאת יש שני אלמנטים שמאחדים ביניהם. האחד- היותם מבוססים על סיפורים אמיתיים, השני- היותם מבוססים על דיוקן של הגבריות האמריקנית במלוא גווניה- מהרב השראה ועד למפחיד/מצחיק.

“קפטן פיליפס” מתאר את מסעה של אוניית משא “המאיירסק אלבמה” מנמל באבו-דאבי(אם איני טועה) למומבסה, במטרה לחלק מזון לנזקקים ופליטים באפריקה. ריצ’רד פיליפס מפקדה של הספינה אינו נועד לגבורות, הוא אדם רגיל, שמנסה לבצע את עבודתו ותו- לא. איתרע מזלו ואונייתו מוצאת עצמה מופרדת מהשיירה, שספינת שודדים סומלית רודפת אחריה במטרה להביאם לסומליה לצורך מיקוח. את המרדף מוביל עבדוללהי מוסה, שמצליח בתמרון אחד להשתלט על הספינה.

כאן מתחיל קרב מוחות, פיליפס מצליח להציל את הצוות, להציע את עצמו כבן ערובה, להילקח על ספירת ההצלה שלו, ולפתח יחסים מיוחדים עם מוסה. היחסים הללו נעים בין עוינות חשדנית, חוסר אמון ותיעוב, ועד לסוג של הערצה זה לזה ואפילו דאגה כנה ואמיתית זה לזה. במהלך כל הזמן הזה, מנסה הצי האמריקני לסכל את החטיפה ולמנוע מהספינה להגיע לחופי סומליה.

וכאן מצליח הסרט לעלות שלב נוסף- בצד מותחן ימי מרתק, ומרדף מלא פעילות, הוא מצליח לתת לנו משהו נוסף- תום הנקס והשחקן הסומלי-אמראיקני ברקהאד עבדי, מצליחים לתת הופעות יפהפיות של משחק, אף אחד מהם לא גונב את ההצגה מהשני, שניהם נותנים משחק מדוייק, מלא גוונים, של גברים שמוצאים עצמם בשני קוי סכסוך, לכל אחד יש קשיים ), ( פיליפס מודאג מבנו ומהשגיו,מוסה הוא בעצם סוג של עבד למפיונר סומלית ובשלב מסויים ננטש פשוטו כמשמעו בידי מפקד צי השודדים) כל אחד נותן משחק מרגש, כל אחד מספק לנו הופעה בעלת רגשות נכונים, ולפחות אני יצאתי מהסרט בהרגשה שראיתי מבצע משחקי מעולה. תום הנקס, מראה לצופה שוב, עד כמה הוא בעצם שחקן מצוין, בידיו של במאי מוכשר ותסריטאי מעולה, הוא מצליח לתת לנו הופעה מעולה, התמוטטותו הרגשית בסוף מבצע החילוץ, היא מפגן מעולה של משחק. הוסיפו לכך את הבימוי המצוין של גרינרס, שעבודותיו המרשימות כוללות לא רק את שני המותחנים המעולים מטרילוגייית בורן, אלא גם שני סרטים היסטוריים מוצלחים במיוחד: האחד הבריטי-“יום ראשון המדמם”, הוא שיחור מדוייק ומכאיב של מצעד זכויות האדם בלונדונדרי ב30 לינואר 1972, שגבה קורבנות, שמשטרת העיר והצבא הבריטיים פתחו באש על המפגינים ללא כל הצדקה, “טיסה 93”, נעשה על הטרגדיה של ה11 בספטמבר, שבו הצליחו נוסעיו של מטוס לרסק את המטווס השלישי בשדה שןומם בשנקשוויל, פילדלפיה, ולא איפשרו למחבלים להנחיתו על הבית הלבן.

גרינגרס, הניחן בידע היסטורי מדוייק, וביכולת לביים מותחנים, מצליח לתת סרט מותח, שמצליח משהו משיעוט מהמותחנים האמריקנים מצליח לעשות ועוד יותר מיעוט של סרטים היסטוריים מאותה ארץ מצליח- להפעים ולרגש אותי וגם להעשיר אותי לא מעט.

“רווח וכאב” הוא עוד סרט ביוגרפי. אם הראשון, מעלה על נס את ההרואיזם האמריקני של האנשים הפשוטים, הרי שהסרט הנ”ל מראה לנו את הטיפשות, האשליה ואת החמיצות של החלום האמריקני, שהופך לבלתי אפשרי עם השנים.

מבוסס על מאמרים של פיטר קולינס, שעקב אחר הפרשה הביזארית, אנו מתוודעים לשלושה אנשים . מנהיג החבורה והרח החיה הוא איש מטומטם למדי, אך יש לו קצת שכל ואכזריות, שמו דני לוגו הוא מדריך כושר במכון שנקרא סן ג’ים, אישם בעברו נכלא לוגו בעוון הונאה בביטוח רפואי, וכעת הוא איש חדש. לוגו נוכח בהרצאותיו של גורו סיני-אמריקני בשם ג’וני וו( קן יאונג), שהטפותיו מחלקות אנשים ל”עושים” ו”לא עושים”, הגיגי תיפלות אלו מצליחים להוציא את לוגו לכיווני יזמות חדשים. אבל זה לא הכול. לוגו הוא חסיד של הוליווד, סיפורי ההצלחה של רוקי ומייקל קורליאונה וכמובן הקובני טוני מנרו ב”פני צלקת” גורמים לו עוד יותר לשאוף לתכנית התעשרות מהירה.

הוא מגייס  את שני שותפיו, דורבל(אנטוני מקי), הוא מדריך כושר , שהסטריאודים שאותם הוא לוקח פגמו בכושר הגברא שלו, ולכן הוא זקוק לכסף כדי להחזירו.

השלישי הוא דוייל, אסיר לשעבר, חוזר בתשובה, שהתקלות עם כומר שנמצא עמוק בארון, מביאה אותו להיות שותף לא נלהב ואח”כ נלהב לחבורה.

ץ

כרגע,התוכנית הראשית עובדת. הם חוטפים את ויקטור קרשו, למעשה יהודי-לטינו-אמריקני, מיליונר מגעיל ואיש מפוקפק

בדעתם לעשות כך שיביא להם את כל עסקיו ואת ביתו. באופן מפתיע, התוכנית מתגשמת. מה עוד שחברתו החשפנית של לוגו הרומניה סוריטה לומוניטה(בר פאלי בהופעה מצחיקה ונוגעת ללב, עם מבטא רומני מוצלח),מסייעת להם, משום שלוגו נוטע לה את ההרגשה שהוא בכלל סוכן הבולשת הפדרלית.  אבל, השלושה נזכרים שכדאי גם לחסל אותו, מעשה חובבני שמותיר את קרשו פצוע קשה, אך שורד.

שורת מעשים חובבנים, כוללת תוכנית להתעשרות שנייה שנפגעת בשל מעשה מטופש של לוגו, שוד מטומטם להחריד של דויל המסומם, וחשדותיה של רובין האחות האוסטרלית(רבל ווילסון קומיקאית אוסטרלית שעושה חייל בקולנוע האמריקני) שהתחתנה עם מקי- כל אלו מביאים את הבלש הפרטי לשעבר אד די בואה השלישי(אד הריס) להאמין לסיפורו של קרשו, לטמון פח לאנשים ולבסוף- להושיב את החבורה מאוחרי סורג ובריח.

התסריט של כריסטופר מרקוס וסטיבן מקפילי מציעכ לנו חיזיון נוארי מבעית ומצחיק של  הגברות האמריקנית במלוא טמטומה הקומי ומופרעותה האפלה, לכך תורם מייקל ביי שנענה לחזיון זה של אמריקה משתגעת לה זה ומנווט את הסרט ין קוטמדיה שחורה ומצחיקה למותחן אפל ומטריד. שלשישית השחקנים הראשית מקי וולברג וג’והנסון מביאה בהופעותיה את הסרט לכדי כך, שכאשר אתה צוחק, באיזשהו שלב בסרט הצחוק נתקע לך בגרון ועימו באה הדרמה. ההופעות להם מצחיקות, פרסאיות, מטרידות ומרושעות. הם מצליחים להעביר את הסרט באופן חלק מקומדיה שחורה לדרמה מטרידה ואפילה.

 פאלי וווילסון האחת תמימה ונאיבית, השנייה מצחיקה בטירוף, נותנות את המגע הסופי לסרט האפךל הקומי המוצלח הזה.

בהערה סופית, בחיים הכנופייה הייתה יוצתר אכזרית ממשמעשעת, אבל מה לעשות? אלו הסרטים.גם שאר השחקנים עושים את מלאכתם נאמנה- אד הריס משועשע ועיקש כבלש, שלהוב פאתטי ומגעיל כאחד,,

 דויל המסומם, וחשדותיה של רובין האחות האוסטרלית שהתחתנה עם מקי.

 

“Real Men and Reel Men”-Biopics

“Captain Phillips”  and “Pain and Gain”  has apparently nothing in common. Both of them, are excellent movies, one by Brit Paul  Greengrass, is a harrowing thriller, an inspiring one, the other is a superb black dramedy,  a film noir, suprising and comi-tragic, made by Michael Bay, whos  previous works weren’t my cup of tea, to put it mildly. Still, they have two common aspect. One they’re biopics, second- they successfuly present the American Manhood and the American Ethic in their true and false spectrum.

Richard Phillips didn’t design himself as a heroic, he was just a cargo skipper at the wrong place and time. His ship “The Maersk Alabama”, was cut off from a convoy, and as luck would have it, a bunch of Somali pirates headed by Abdulahi Muse, manage to kidnap the ship.

Lucky for Phillips, he manage to hide the crew, and convince the pirates to take him as a hostage, for one week, Phillips, and Muse start a relationship, moving from supicion, dislike to a sort of admiration for one another. All the while the US Navy does its best to thwart the kidnappers  from reaching Somalian territorial water and coast.

And here the movie, beside giving us a thrilling sea chase, also manage to do something else- Tom Hanks and Barkhad Abdi, a Somalian US actor, do a beautiful performances, none upstage the other, everyone gives a minutiae portrayal of men caught on  a conflicting issue, each is having difficulties, both at the home front(Phillips is worried about his son, Muse is actually a  slave to a Somalian Warlord), each gives a sensitive performance, each supply us with the right emotions, and   I for one left the theater with a satisfaction of seeing a biopic which is truly a biopic. Tom Hanks as Phillips, prove again, that the right director, and the right script can allow him to be the actor he really is. His breakdown at the end of his rescue is a shining example of acting, and the capable hands of Greengrass, whose impressive works includs not only the Jason Borne two installments, but also:”Bloody Sunday”,about the  30th January  1972 DerryBloody Sunday occurences in Northern Island, and “United 93” about the fate of the 9/11 third plane, which crashed in a filed at  Shanksville,Pennsylvaia, rather than crash at the White House, due to the bravery of its passangers. Having a histrical accuracy, and the abilty of making thrillers, Greengrass deliver a first rate dynamic thriller, who manage to do something only few American thrillers, and historical pictures manage to do to me- excite and enriching me.

“Pain and gain” is another biopic. If the first excells the American heroics of the ordinary men, this film is about illusion, stupidity and the American dream gone sour, and prove impossible. Based on articles by Pete Collins. Its protagonists are:Daniel Luggo(Mark Whalberg) a bubble gum idiot, an ex con, jailed  due to a fraud schems which includes using fake medicare, yet he’s cruel and smart enough to implement a plan of his, Inspired by  Johnny Wu(Ken Jeong),a Chinese-American guru who spouts all sorts of mambo-jambo on “doers” and “undoers”, fuelled by Hollywood’s American Dream success stories of Don Corleone and Rocky, Daniel, whose workinbg as a body builder instructor at Sun Gym in Miami, Fla., enlists tweo more friends, one Adrian Doorbal (Anthony Mackie), whose excessive use of steroids render him impotent, and using the money for improving his sexual prowess, and , Doyle(Dwayne Johnson),an ex con turn religious who left his shelter at the curch, due to altercation with a  closet-homosexual priest.

The trio, with the unwitting help of a Roumanian striptease Sourita Louminata (Israeli actress Bar Pali in a very funny performance complete with a credible Roumanian accent) , try to kidnap and rob a Latino-Jewish shady businessman and a Lugo client at the gym, named Victor Kershaw (Lebanese-American Tony Shalhoub of “Monk” fame), beliving him to be rich enough to supply them with cash, suprisingly enough the scheme works, but the trio fearful that Kershaw might call the police attempting to kill him, in a number of ways including an unsuccessful attempt of running him over. What follows next gets bizzare by the moment, despite the fact that yes, this is a true story.

Another business scheme costing another victims,  only this time a combination of individual stupidity, unsatiable greed, and especially a formidable nemsis in the guise of a retired  private eye named Ed Du Bois III(Ed Harris), who oddly enough believe Kershaw’s tale. Thus the undoings of the gang brings them eventually to jail and for Lugo and Mese a death sentence, for Doyle a new shot at religion and  for Lumita a disillusion slap of the American  Dream.

All actors excell and brings us a comic and dark vision of American manhood at its bizzare and terrible nightmare. They help to bring the disturbing vision of America going insanely wrong, of a capitalist dream gone busting. Mr. Wahlberg and Messers Johnson and Mackie deliver performances which are both funny, dark, sinister and farcial at the same time.. You’re laughing, but the laughter stuck midway through the movie, and gradually they manage to transfer the movie from an overt black comedy to a dark parable of American way of life.

So  are the rest,  a bemused and tenacious Harris, an obonoxious pathetic Shalhoub, a gullible Paly, a hillarious Rebel Wilson, all contribute to the general atmosphere which gives us a funny-dramatic film noir based on facts. By the way, in life the gang was less funny and more ferocious, but that’s movies.

 

 

 

“החבר’ה מהסינמטק”- או איך חזר אלי התענוג של עשיית סרטים?

שלום לכם ששת קוראי וכל מי שכן קורא  אותי

הייתי קצת עסוק, אבל יש לי סיבה נפלאה- הייתי עסוק עד מעל לראש בכתיבה ובעזרה לאיש יקר בשם ויקטור בראון,

“.אנחנו עושים יחד סרט בשם:”החבר’ה מהסינמטק

הרעיון היה של ויקטור, אני  והוא חולקים לנו  לפעמים קו אוטובוס משותף- 39 מרמת- גן לסינמטק. בדרך לעבודה, הוא הציע לי רעיון לסרט תיעודי שיתעד את אחורי הקלעים של הסינמטק. את האנשים שעובדים בו, סדרנים, מקרינים, ספרנים(אני), וכל  מי שעובד מאחורנית. כל מי שתורם לעשייה של המוסד שהפך משמעותי במשך 40 השנה האחרונות- סינמטק ת”א.

,כמה שבועות ושלךוש גרסאות אחר- כך השלמתי את כתיבת התסיט. כל מי שלמד קולנוע יודע שהתסריטי לסרט תעודי, שונה בדבר אחד מסרט עלילתי- אתה לא יודע מה הולך לקרות. כך בעצם קרה, האנשים שחשבתי שיבואו לא באו והפסידו,

55)ארבעת האנשים שכן באו, היו חלק בהסרטת הסרט, שהוא למעשה סרט מקדם המכירות של הפיצ’רט התיעודי דקות!)שלנו הם: דורון פלורנטין, סדרן וזמר בריטון,(ששר אריה מאופרה של המלחין האנגלי בן המאה ה-17,הנרי פרסל:”:דידו ואניאס”), אלין עובדת סינמטק שיחד עם בעלה ראובן, הופיעו בשלושה שירים בלדינו, וגילו עוד חלק נסתר אצל אלין, סטיב המקרין היה לתגלית השלישית, עולה חדש מצרפת, שנתן הופעה מצחיקה ותוססת, ואני ואלי עינבר אחראי המשמרת השלימו את התצריף.

בעוד שאני מוכר גם את הספריה, וללא בושה גם מוכר את החלום שלי לעשות את:”מחפשים את לואי”- התסריט שאני כתבתי אותו, ומתאר חבורת אנשים נואשת למדי, שמנסה לעשות סרט תעודי על לואי דה-פינס, במלאת 100 להולדתו,  אלי ענבר נתן הופעה בתור עצמו שנוזף בסדרן(בדיבוב של עבדכם), שהוא יהודי-בריטי שלא רוצה לעבוד בסינמטק, הסדרן היה למעשה בובה שנשארה מאחד הפסטיבלים שלנו, והייתה מאוד עגומה למראה.

אני וויקטור היינו פעילים בכל השטח, סוחבים מצלמות, אני גם מראיין, מופיע,\ מדובב את הבוחבה, נושא מצלמות ובדרך כלל נהנה מהיום צילומים הזה( כן ירבו! הללואי)

הקפדתי בתור תסריטאי ומראיין לשאול שתי שאלות:(שמופיעות בתסריט ויופיעו-אינשאללה- בסרט):”איך הגעת לעבוד בסינמטק?” ו”מה אתה הכי אוהב בעבודה שלך כאן”?

בתור עוזר הפקה, הייתי הכול, יצאתי ונכנסתי מהפריים, סחבתי מצלמות שמצריך, והגשמתי את המושג:”קטולנוען גרילה” יחד עם ויקטור  בראון.

ויקטור, בעצמו במאי של שלושה סרטים בארוך מלא, זרח בזמן הצילומים. הוא היה סבלני, לא הרים את הקול, ואם הייתה תקלה, הוא סייע לי להתגבר עליה, ואני ממש אסיר תודה לו. תודות לויקטור חזרתי ב26 לאוקטובר 2013 לימים הקסומים שלי כסטודנט לקולנוע, שהכול היה אפשרי, שהכול היה כיף, שכל יום הייתה הרפתקאה נהדרת וקסומה כאחד!

אחנו מקווים ש15 הדקות של סרט המכירה שלנו יתקבלו  בחיוב על ידי אלון גרבוז, ושהוא יסייע לנו גם כן בידי קרן רבינוביץ, שאולי תיתן לנו מימון, כאן נכנסים כל מיני גורמים שיכולים לעבוד לטובתנו או לרעתנו. אתה לא יודע אלו אנשים יש בקרן רבינוביץ, יש כאלו שכן יאהבו, יש שלא, כמה  מהלא קיימים וכמה מהכן נמצאים, אי אפשר לדעת. אני  רק מקווה שיהיו לי חדשות טוובות לבשר לכם בנוגע להסרטת הסרט.

 

“Cinemateque Bunch”-The thrill of making a film

Hello six readers and everyone!

Sorry for not writing recently, but allow me to start November with a very optimistic(Very unusual for me, master of the Pessimistic Scenarios!) item.

Last Friday, I helped my colleague Victor Brown, realize his dream a documentary called:”The Cinemateque Bunch”(“Ha-Hevre’ me Ha Cinemateque”).

It’s a dream which we shared, as we rode the no. 39 bus to our work-The Cinemateque, whose now finish the 40th anniversary of his existence.
As we sat together, we started to toss ideas, about the people behind the place-librarians, ushers, projection people, maintenance, cashiers and operators, selecting four people whose going to talk about themselves and their working in the Cinemateque. I sat down and fashioned a 3 pages, of a Documentary screenplay.
Well, it’s not really a screenplay, as you know, what you write on paper, turn into something completely different. you don’t know if your characters, the real people will actually walk in and maybe they won’t.
As luck would have it, some indeed didn’t actually show, they were camera-shy.
The ones who did, were four lovely individuals(Apart for yours
truly, and I am a very lovely person, ask anyone who does know me!).The four people were: Doron Florentine, an usher and a baritone singer,( Doron sang an aria from Purcel’s”Dido and Aeneas”, and I Hope for my sake, that I spelled it right) Alin, another lovely worker and her husband Reuben, who did a marvellous three Ladino songs “Re Nimrod”, an acapeela of:”Los Byblos”, and “Pasotras Canto”.
I was there as the Library Rep. and really I unashemadely sold my dream Making a comedy called:”Looking for Louis”, about a bunch of desperate film makers a, who try to make a documentary about French comedian Louis De-Fune’s, in honour of his 100th birthday. And than, we move on to the Projection booth, Steve a French Jew, describe his dreams, ambitions and the moments he absolutely adore working in the Cinemateque (During the script and filming, I asked two standard questions:”How did you come to work here?”, and:”What do you love the best in your work at the Cinemateque?).
We finish with a gag, taking a figure puppet, which remain from one of our many festivals, we dressed it in an usher’s shirt, and let Eli Inbar, our shift morning manager harangued him and complain about his ethics, I dubbed the puppet, as a British Jewish Londoner, who just want out of his shift, and out of the cinemateque.
So, all in all, I spent a very hectic day, jumping, carrying cameras, being on camera, off cameras interviewer, moving in and out of the frame, as being told, and having a smashing time.
Well, the photos came out beautifully, and right now, we do a 15 minutes selling the idea, a for our boss Alon Garbuz, and the Rabinowitz Foundation, hoping to complete the film, me and Victor silently pray, to continue.
The filming brought back the days of me being a student at the film dept. TAU, and having a smashing time. And If there’s’
God(And I’m a pessimistic atheist) Let’s pray that my boss, and the Rabinowitz foundation men-and women will love it and respond fasvourably, again the un known factors, who knows?).
I don’t know, I mean, there are so many intangible factors, which can conspire with or against us, so who knows.
But I enjoyed life on the 26 of October from 07/00 to 14.00, I was alive and vibrant, life was great, and I felt like I’m recharge, reborn and reinventing myself.
I think that Alin, Steve, and Doron felt it too. I know that Victor shared my sentiment, he positively radiated, his patience was legendary, he didn’t raise his voice once, and each time he filmed, or held the camera, you could sense that our feelings were mutual-Pure Joy!Victor Brown, an Argentinian Jew, already made three fully lengths features, and I guess, that filming a feature or a short documentary does it for us

Hope to transmit more good news about our documentary featureatte.