Home » Uncategorized » “כחול הוא הצבע העמוק ביותר”-0 או:למה עבדלטיף קשיש הוא האיש הרע כאן?

“כחול הוא הצבע העמוק ביותר”-0 או:למה עבדלטיף קשיש הוא האיש הרע כאן?

את הדיון שלי על הסרט, כדאי לפתוח מנקודת מבט אחת בסיסית. עבדלטיף קשיש, יליד תוניס, שחקן, במאי ותסריטאי הוא קודם כל מהגר וזר.

קשיש הוא במאי מעניין. את ההשפעות של יסזירו אוזו(הוא מודה בכך בפה מלא) ניתן לראות בכמה מובנים. קודם כל, הסרטים שלו מתרכזים בצורה כזו או אחרת במשפחה,(בעיקר”הגרגר והדג” המופתי מ2007), הטייקים הארוכים שלו, וגם ההומור שמבליח.

אבל כאן נגמר הדמיון בינו לבין המסטר היפני.

אוזו, לא היה מספר סיפורים נוסח דיסני היפך. הוא מצד שני נתן איזושהי תקווה. גם בסיפוריו הקשים, והעצובים יש את זה. אצל קשיש התקווה לא קיימת ממש.

 

“כחול הוא הצבע העמוק ביותר” מבוסס על רומן גרפי של ג’ולי מארון (שתקפה את הסרט והאשימה אותו באנטי פמיניזם זו לדעתי האשמה קצת מגוחכת.

עם צאתו למסכים לאחר שזכה בקאן בפרס הסרט הטוב והשחקניות- לאה סיידו ואדל אקסרקופולוס, אף זכו בפרס מיוחד בפסטיבל של השנה על משחקן בסרט זה. פרס מצודק לכל הדעות.

לאה סיידו, בתו של נשיא פאתה, אחד מהאנשים ה),משפיעים בקולנוע הצרפתי), יצאה בשצף קצף נגד במאי, טענה שהיה עריץ, שהיא לא תעבוחד איתו יותר, ושהסרט הוא בלתי נסבל.

אדל אקסקרקופולוס מאידך, שמרה על עמדה חיובית למדי, הודתה שהסרט היה קשה, אבל בכל זאת היה שווה את המאמץ.

אני שלעצמי, ראיתי את הסרט, וסובר שיש לו רק מגרעה אחת. הוא ארוך מידי, לעיתים נדמה שרצונו ליישן את הצופה,אך מה שמייחדו בכל זאת, הוא הסיפור המרתק על הגלגולים שעוברות צמד  גיבורתיו בעיקר אדל. מנערה בתיכון, בשמינית, המגלה את מיניותה, דרך נשיקה לסבית, ההתקלות באמה(סיידו), ניסיונותיה לצאת ממעמדה הזעיר-בורגני ולהתקדם לכיוון של מורה בבית-ספר, ועל הכול מיניותה הבוגרת כלסבית, שעוברת מהמורות ולבסוף, לאחר טראומה גורמת לה להתבגר.

הסרט, מציג לנו אופציות, אבל יותר מכל, הוא מציג את חוסר היכולת לממשן, לעבור מצד לצד. בסופו של דבר מה שמכשיל את היחסים בין אמה הבורגנית לאדל, הוא המוצא החברתי, שהוא הפיל בחדר, שבסופו של דבר מסתער ומותיר צלקות נפשיות בלבה של אדל, שטעות אחת שתעשה תגרום לשבר.

סיוםהסרט מותיר אותך מפוכח, אדל לא תמות, אמה לא תחזור אליה, החיים ימשכו, והמחסום החברתי ישאר.

המשחק מצויין של כל השחקנים, הקולנוע האירופי מרבה לתת לנו הופעות של שחקני משנה שמחזקים את השחקנים הראשיים, כך גם בסרט. כל הופעה של שחקני המשנה מעשירה את הסרט עוד יותר. אבל, הסרט הוא של סיידו אקסרקופולוס.

שת השחקניות הללו, נותנות לנו חמשחק שיחד מביא את הנשיות הצרפתית והלסבית לכדי מיצוי אדיר. חוסר נסיונה של אקסרקופולוס, לא בעוכריה. להיפך, היא ספונטונית, ומרתקת, סיידו עצמה היא קונטרפונקט של ניסיון משחקי, שמצליחה להביע טווח רגשות מדהים, שמראה עד כמה השחקנית הזו יכולה להתפתח לדרגת שחקנית בשל היותה היא ולא בשל יחוסה.

לסיום: שצפיתי בסרט, לא הבנתי כל כך מדוע יצאה סיידו ומדוע יצאה הסופרת מארון בשצף קצף כזה על קשיש. לא הבנתי מדוע הוא האיש הרע? קשה לי להאמין שזה בגלל מוצאו או דתו, אם כך- הרי זו תעודת עניות עצובה לקולנוע הצרפתי. 

Advertisements

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s