סיכום שנה- הסרטים הטובים, החצי טובים והלא ממש

שלום לכם ששת קוראים נכבדים ויקרים ועוקבים נכבדים ויקרים לא פחות!
אלוהים, אנחנו פוריים היום.
אז ככה, הנה לשיפוטכם 10 הסרטים הטובים ביותר, אח”כ הקצת מפוספסים, אח”כ הרעים ביותר.

10 הסרטים הממש טובים לדעתי הפרטית בהחלט
1)”יומיים ולילה”- סרטם של האחים דרדן לוקח את הקופה מבחינתי. סרט מעולה, מדכא, בלי לגלוש למאמר מערכת של כתב-עת מרקסיסטי, הוא מתאר את מאמציה של פועלת להתקבל לעבודה, תון העובדה שאחד מחבריה יאבד את מקומו, משחק מעולה של מריאן קוטיאר. הסרט של השנה נקודה.
2)”התבגרות”- סרטו של ריצ’רד לינקלייטר הוא מעורר השראה ממש. במשך 12 שנים, מסופר לנו סיפורה של משפחה לא מתפקדת, בלשון המעטה. הכל דרך עיניו של ילד בן 12, שגדל לגבר בן 21מראה. משחק מעולה של איתן הוק, רוזנה ארקט, בתו של הבמאי לורליי לינקלייטר, ועל הכל- המפגן של אלר קולטריין המדהים שלעצמו.
3)”בן יחיד”- סרטו של פטר קרלי נצר, מראה שוב את הקולנוע הרומני במלוא תפארתו. סרט שמתאר את מלחמת המעמדות בין אלו שיש להם ואלו שאין להם. אם שתלטנית מסרסת, מנסה להוציא את בנה שהיה מעורב בתאונת דרכים. סרט מדהים ומצמרר, והשחקנית אלנה גאורגיו, היא אחת מהשחקניות המעולות שראיתי השנה.

4)”דבש”- ולריה גולינו השחקנית, עשתה סרט ראשון, ראוי מכל הבחינות,
יסמין טרוינקה, משחקת את דבש, צעירה שמזריקה זריקות רעל, ומסיימת את חייהם של חולים סופניים, אבל הפעם ישחולה שאינו חולה דווקא, אלא פשוט מעוניין למות. המאבק ביניהם, מעלה על השטח שאלות שנוגעות לכל אחד על כדאיות החיים, והיכולת להחליט מי ימות ומי יחיה. סרט לא פשוט, אבל מצויין.
)5″נברסקה”- סרטו של אלכסנדר פיין, חוזר לנברסקה, בשחור- לבן, ואמצעים סיפוריים פשוטים לכאורה, אנו רואים מסע מתקן של אב, העומד על סף השטיון, ובנו, שמנסים לזכות בכרטיס הגרלה.פיין מציג לנו אמריקה של החצר האחורית, כפי שלא נראתה המון זמן, או שנראתה בצבעים ורודים מידי, כאן זה הדבר האמיתי. ברוס דרן, מוכיח בפעם האלפיים, שיש שחקנים מעולים בגיל 70, פשוט יש, רק שלא מנצלים אותם.
6)”בתוך לואין דייוויס”- האחים כהן עשו יצירת מופת, שילוב של קומדיה אורבנית, סרט דרך, ועל הכל- תיעוד של סצינה קצרה מאוד בתולדות המוזיקה- הפולק האמריקני, באופן מצחיק, מלנכולי וללא פשרות, הם מציגים לנו אמריקה שהייתה נאיבית עד גיחוך מחד, ומאידך, כבר אז היו בה את המחלוקות והמעמדות שמפלגים אותה. אסקר איזאק, נותן הופעה מצויינת כדייויס, ולצידו שחקנים כקארי מליגאן, ג’סטין טימברלייק ועל כולם גו’הן גודמן המופלא כתמיד כנגן ג’ז נרגן.
7)לפני החורף – פיליפ קלודל, הביא לנו מותחן מעניין במיוחד, הוא מציג לנו את סיפור המהגרים מול צרפת, באורח מקורי ומעניין, מנתח מוח, מסתבך עם נערה הטוענת שהצילה את חייו, הסתבכות זו פותחת בפנינו צוהר לחלון האחורי של צרפת, שמתפרץ מידי פעם בפעם. משחק מדהים של דניאלל אוטיי, קריסטין סקוט-תומס ועל הכל- ליילה בקטי, שחקנית מעולה שכדאי לשים לב אליה.

-8)מלון גרנד בודפשט-הפעם הקומדיה של וס אנדרסון, מביאה אותנו למחוזותיה של הקומדיה האירופית מזה, סטפן צווייג מזה, ועל הכל- רוחם של בילי ויילדר וארנסט לוביץ’ מרחפות להם מעל לסרט. גוסטב ה. שוער במלון יוקרתי, הוא גיבור של סיפור בתוך סיפור, מדינה אירופית דמיונית, זקנות עשירות, מרדף אחרי ציור יקר ערך, והכל בסחרחרת מבריקה, אולי מבריקה ומתחכמת מידי, אבל בכל זאת, הסרט הזה הוא פשוט ממתק קצת עשיר, קצת מסחרר, אך ממתק מעולה. רייף פיינס מפגין יכולת קומית מעולה, וכמהו שאר השחקנים.
9)שם סרט:וויפלאש הרבה סרטים עסקו במסע חונכות, הרבה עסקו בחלום האמריקני, הרבה בעולם המוזיקה. והנה כאן, דמיאן צזאל, מציג לנו את שלושת הנושאים, שזורים זה בזה. סיפורו של צעיר בוגר תיכון, בנו של סופר כושל, שמתקבל לתזמורת ג’ז בניצוחו של טרנס פלצ’ר. הצעיר, אנדרו גיימר, מוצא עצמו בתוך מרוץ מטורף אחר שלמות, פלצ’ר רודה בו כל הזמן\, אתה לא יכול שלא להסיר את העניים מג’.ק.סימונס, הוא מהפנט ממש, דוחה ומעורר הערצה, מתוסבך ופשוט. מולו מיילס טלר, שכאנדרו גיימן עושה תפקיד מצויין, של צעיר שחותצר לשלמות עד כדי אובדן ממש. סרט נפלא, שמזקק לך את מהות החלום האמריקני.

10)שם סרט:מר טרנר הסרט האחרון הוא סרטו של מייק ליי, על וויליאם טטרנר, צייר נופים מהולל, חף מכל קלישאות של סרטי אומנות למיניהם, מציגה לנו הביוגרפיה, אומן נהנתן, רודף בצע, שאוהב את אביו, איש קשה, מורכב, מסובך , שהוא חלק מהחברה הויקטוריאנית של בריטניה, שעשירים שוחרים לפתחו, והוא מתארח אצלם תדיר. סרט שמתאר את עולם האומנות, על כל היבטיו הקודרים והמצנחים. סרט מעולה, מרהיב, מצחיק, צבעוני ועל הכלפ תעודה מצויינת של העולם הבריטי, גם זה של ימינו- אנו. המציאות לא כל כך השתנתה מאז.

וכמה מילים על הקולנוע הישראלי, הפעם הייתה בחירה קצת קשדה. אבל, הסרט הטוב של השנה( אני לא מכליל את “בנו של אלוהים”, או”הורה 70 ” הטובים עד חביבים שלעצמם)” הוא ללא ספק סרטו של ניסים דיין”מפריח היונים”, הסרט לפי ספרו המעולה של אלי עמיר, מתאר את יהדות בגדד, דרך עיני נער בן 16. הקהילה, שעומדת לעבור גלות, מוצגת על כל פניה, ודעותיה, על כל יופי וכיעורה, הסרט שדובר ערבית עירקית, עושה לישראליות שם מצויין. זהו הסרט הטוב ביותר על הגירה, על זהות, והא ממש מעולה, ועמד בכבוד לצד סרטים מכובדים מארצות לא פחות גדולות, שעסקו בנושאים אלו . ניסים דיין עשה סרט מנצח נקודה.
נכון,”גט” ו”אפס ביחסי אנוש” הם נהדרים, בהחלט “מיתה טובה” הוא גם סרט מצויין, אבל הסרט של ניסים דיין פשוט נגע לליבי. והוא הכי טוב נקודה.

סרטים מכובדים שכמעט והגיעו לעשיריה
טוב, אנחנו ממש באמצע, קודם נעסוק קמעא באריות של הקולנוע האמריקני, מרטין סקורסזה וודי אלן. שניהם הביאו סרטים קומיים, אחד בן 3 שעות, מפריז ומופרז “הזאב מוול סטריט”, שאם היה מתקצר בשעה, הוא היה לקומדיה המצחיקה של השנה. “קסם לאור הירח”, הוא סרטו ה45 של וודי אלן, הוא מצחיק, אבל לא יותר מזה. אולי אלן התעייף, אולי לא, אבל הסרט שלו היה סרט שלא ממש חידש כלום.
הקומדיה הכי טובה של השנה הייתה סרטו של ניקולס סטולר:”שכנים, פשוט סרט מצחיק. נסיונם של זוג צעיר, להיות קולים, ומיקומה של אגודת סטודנטים רעשנית לידם, היווה כר נרחב של בדיחות, ויחד עם זאת כמה סצינות מצוינות, שמעוררות גם מחשבה. סת’ רוגן ורוז ביירן, לצד זק אפרון ודייויד פרנקו- אח של ג’יימס- פשוט מצויינים. אני התגלגלתי לי להנאתי בקולנוע, ויכול להיות ששברתי לי צלע אחת או שתיים.
סרטים כיפים הינו גם היו, למשל”רח’ ג’מפ 21,, או”שומרי הגלקסיה”, היו נהדרים” המשווה” הי מותחן מצויין. אבל, בוא ולא נשכח את המותחנים המעולים שהיו. הנה אחד:”נעלמת” של דייויד פינצ’ר, כתבה אותו הסופרת ג’יליאן פלין. הוא אינו סרט שנעשה בידי גברים בלבד, ריז ווית’רספון הייתה מפיקה בפועל. הסרט הוא מותחן משובח, כתוב ומשוחק לעילא ולעילא, המתאר בקצרה, ובלי להסגיר העלמותה של אישה וחייו של בעלה, שפשוט לא מבין איפה וממה זה קורה לו , מוצא עצמו מואשם, האווירה הסיוטית כדבעי,, המשחק המעולה של בן אפלק, רוזמונד פייק, קים דיקנס כבלשת משטרה, וטיילר פרי כעורך דין אפרו-אמריקני ממולח, כל זה אינו מביא אותך להרהר באופן בו מוצגות הנשים בסרט זה. קצת מפחיד לא?

סרטים ממש גרועים
את השנה הובילו שלושה סרטים ממש איומים. האחד:”להציל את מר בנקס”
סרטו של ג’קוהן לי הנקוק, שמתאר את הסרטת”מרי פופינס”, תוך גילויים מעברה האוסטרלי של הסופרת הלן גוף, פ.ל.טרברס. זה היה יכול להיות סרט מצויין, אבל העיבוד המשמים, הופך אותו לטרחני מעיק ויבש כצנון. חבל, אמה תומפסון, טום הנקס, שחקנים מצויינים, הם פשוט מבוזבזים כמו ג’ייסון שוורצמן ופול ג’יאמטי. לא יכולים להציל את הסרט הזה- חבל.
2)”גנבת הספרים” של בריאן פרסיוואל, הוא אשפה. שוב פעם, לא קראתי את הספר, אבל העיבוד הזה מקומם, הנה לנו שוב גרמנים טובים, שוב גרמנים רעים, שוב שימוש באנגלית עם מבטא גרמני, עןוד פעם היהודי האציל, עוד פעם הגרמני הטוב. כל קלישאה שתרצו קיימת בסרט הזה, המבחיל כמו “נער הקריאה” ומקומם כמוהו.
3)”האישה כאחרת”- ניק קסביטס, במאי דרמות חתום על הקומדיה הזאת, קמרון דיאז, לזלי מאן קייט אפטון השופעת, משחקות בהתאמה, פרקליטה קשוחה, עקרת בית זנוחה ופילגש שופעת, שנוקמות במושא אהבתם הלא הוא ניקולאי קוסטאו הדני. בעלה של הזנוחה, גונב רעיונותיה וכספה, מועל, ומזיין סדרתי, חלאה ממש. תראו, לא כל מי שמספר בדיחות במסיבה הוא במאי קומדיות, ולא כל סטודנטית מוכשרת יכולה להיות תסריטאית. מליסה סטאק, כתבה תסריט שמזכיר לי לפחות שני סרטים על סולידריות נשית(“מועדון האישה הראשונה” של יו ווילסון ו”תשע עד חמש” של קולין היגינס). לזלי מאן, קומיקאית מוכשרת ביותר, אבל איפה היא ואפה הסרט? טוב לה לפחות יש את ג’ד אפאטו. לקמרון דיאז יש כלום.שנים. והשנה לא הייתה השנה שלה. חבל, הנה לנו הסיפור ההוליוודי על רגל אחת. שחקנית דרמטית וקומיקאית מוכשרת למדי אפילו מוכשרת מאוד, מתבזבזבת וכושלת לה חזור וכשול בסרטים איומים ממש, לא מצחיקים, לא מותחים, פספוס אחר פספוס. חבל עליה, באמת. היא יכולה להיות שחקנית מעולה, אבל לצערי היא צריכה מישהו שיאמר לה תמציאי את עצמך מחדש. הפעם, השנה לא הייתה השנה שלה. “גמביט”,”היועץ”, “סקס טייפ”(באמת, בדיחה מוצלחת על וגינה וקטע עם כלב זה קומדיה?) ו”אנני” לא היטיבו עם השחקנית האומללה הזאת, שמגיעה לה יותר. אומנם “האישה האחרת” היה להיט, אבל זה פשוט משום שנשות אמריקה רוצות לראות משהו, אפילו זבל לא מצחיק, רק שהן יהיו הגיבורות. ממש חבל לא?
זאת הוליווד, אין פלא ששלושת הסרטים הגרועים באו מהתעשייה. חבל, באמת חבל.

זהו חברים וחברות, להתראות בשנה הבאה

דרור

2014- Summing up the movies

My God aren’t we prolific today!
Well my dear six readers and followers, here’s my piece, I’d sum up the best, likable and disappointing, no scratch that terrible duds of this year.
As the immortal Margo Channing remarked:”Fasten your seat belts, it’s going to be a bumpy night”.
Shall we start from the worse to the best? Enny mini moe OK you won, the best.
, follow by the worthier, than the near miss, and finally the 3 worst movies or
disappointing of this year
BEST YEAR(2013-14).
1)Deux jour, une nuit( Bel/Fr/It-2014
Jean-Pierre and Luc Dardin are two of the most humane and realistic directors operating today, their film is a tour de force of a woman, whose fight to regain her job is harrowing, tearful, and cruel. The most wonderful indiment against thew capitalistic system, without degenerating to a Marxist polemic, its actress the wonderful Marianne Coutialrd, gives the best performance of her career, and this film remain etched in your memory, years after you’ve seen it.
2)Boyhood
Richard Linklater’s movie , which chronicle an American family at its most dysfunctional, over a number of years, in an original and quite revolutionary manner in its filming. The patience and humanity of Linklater is most rewarding, it’s also a portrayal of the American father as its most pitiful and pathetic, and disturbing as well; and the mother as a woman, gradually struggle and find some independence. The boy Eller Coltrane, and Lorelei Linklater, display some amazing performances from ages 12 to 21,(The sister is slightly older), Rosanna Arquette, Ethan Hawke(Linklater’s regular actor) complete the ensemble, Hook in one of his most difficult roles excel, and you’re root for this pathetic man, Arquette is a wonderful finely tuned actress, whose face read such suffering, frustration and resolution, the likes of it I’ve seen rarely in any American movie.

3)An only child aka:Child’s pose, the Roumanian movie is a wonderful compelling movie by Calin Peter Nezer. The story , again about the problematic l;ives of a castrating mother, her rebellious son, an accident, and her efforts of getting her son out of jail, is also a marvellous chilly effort of a society, whose communist way hid class divisions as big as the Western free world. Luminita Georgio , is one actress whois mesmerizing, and her monologue about the lives her son had, is such a contrast to the poor farmer’s family whose son her only son killed. A scene which is a model for screen acting and direction.

4():Miele(aka:Honey)An Italian movie, is an impressive debut of actress Valeria Golino, as a directress, the movie which tells about a a young lady, who injects lethal drugs to her willing clients, is a moralistic tale, not boring for a second, and its moral dilemmas about the right to die, and when one choose it, uncompromising, un hypocritical Golino is a name to be reckoned with
.
5).Nebraska-Alexander Payne’s wonderful dramedy, a road movie , which tells a tragi-comic tale of a father who may have a dementia, his son, who journey to get a lottery ticket, who may or may not can be found at a town near by. A Black and white movie, which show America’s back yard in a wonderful, touching, funny and tragicomic manner, and Bruce Dern remind us, that there are still actors in their 70’s who can still deliver a performance.

6)Inside Llewyn Davis- Joel & Ethan Coen’s film, is a wonderful movie about a failure, partially based on the life of a Falk singer who influenced luminaries like Dylan, it’s a bittersweet, comic movie about one define moment during the sixties the short-lived Falk music, before the Rock takes over. a road movie , as well as an urbanite comedy, its one of America’s best movies of 2013/14.

7(Before the Winter chill(aka:Avant L’Hiver- a Thriller, which touch the question of Immigrants, French and the tensions among them. Philip Claudel’s movie, is one of the most memorable thrillers I’ve the pleasure of seeing, and Daniel Auteuil, Christine Scott-Thomas, and above all the fantastic performance of Leila Bakhti, gets under your skin.

8)Grand Hotel Budapest Wes Anderson’s valentine to Ernst Lubitsch, and Billy Wilder’s comedies, as well as the 30’s European comedy, and Stefan Zweig’;s books, is a joy to watch, the movie within movie, gives you a funny and rich lives of a country before the war, and during its initial phase. Ralf Finnes,m Gustav H., is a delight, but there’s an air of over fancy, and over sophistication, which slightly mar the films’ achievement.
9) Whiplash-If there’s one movie which gives you an insight of the race for American dream’s achievement and its trappings, it’s this one. Whiplash tells about an obssession, for jazz, for drumming, for excellence, which corrosive, frightening, and also exhilarating. The story is about Andrew Gayman, son of a ailed author,a high school graduate, whose acceptance as a drummer in a prestigious big band, is a voyage fraught with humiliation, sadism, and unrelenting drive for excellence, which Terrence Fletcher the chief teacher, and band leader. One can applaud J.K. Simmons, a wonderful character actor, whose under Damian Chazzel’s direction display such a marvellous, complex performance, of a man whose both terrifying, and also respectful, Andrew Teller’s Gayman is in his quiet persuasive way, balance the overpowering Simmons. Such a joy, and yes, even the Jazz music was great, and I’m a rocker myself.
10) And finally Mr. Turner- Mike Leigh, doesn’t disappoint, and gives us this year a bio pic, mesmerizing, original, funny, inventive, and a rousing movie about William Turner. Turner, plays to a perfection by Timothy Spall, is a fantastic, as a painter, whose constant search for perfection, and his uneasy personality, gives the audience some notion about the artist, his relations to society, and his immortality as an artist. Mike Leigh, doesn’t stop at nothing, cliche-ridden, in a refreshing way, and create the British Victorian world with panache, humor, and a moving portrayal of a country, individual and the society in a given time.

Of course there are the Israeli Movies. 4 of them were distinguishable this year. 1)Farewell Baghdad(Mafriach ha-Yonim) Nissim Dayan’s movie was a movie which present us the Iraqi Jews in 1951, at a crossroad, the new state of Israel, has given way to pogroms and pressures to get out of Iraq, spoken entirely in a Jewish=-iraqi Arabic, the movie vividly captures Eli Amir’s book, and gives us a portrayal of a family torn apart by conflicting directions.
2)Zero Motivation(Efess Beyahasei Enosh)- Talia Lavie’se’ movie was a justified hit, its comic marvellous description of an army soldier girls in a remote Southern outpost, during the 1990’s is a gem, Israel is one of the few countries, which a large corpus of a young female film directors came to their own, and Finkel is one of them, the actresses Nellii Tagar, Dana Ivgy,Shani Klein, as their overly ambitious and currently frustrated officer and above all Tamara Klingon as the Russian pouting Irena, a Newcomer whose looks are a combination of Lana Turner, and Gena Rolands are joy to watch, and the movie is a grand satire and also a feel good movie.
. .Gett- Ronit &Shlomi Elkavetz, is another winner, an almost tedious chronicle the frustrations of Vivienne Amsalem, whose wish to divorce from her husband Simo, is a moving portrayal of an obtuse religious male dominated establishment, and a woman who pay dearly for her freedom, an ensemble cast delivers a fine performances, and anyone who see the film witnessed the Israeli society, at its most disturbing phase of its existence.
The Farewell party( Mita Tova), by Tal Granit and Sharon Maymon is a fine black comedy about a group of elderly people, who helps other men and women pass away. Its subject, grim as it is, gets a surprising light touch, which surprisingly works, and the 70 something actors and actresses, especially Zev Revach and Levana FIinkelstein, give the audience something to think about.

RESPECTED, AND NOT YET GOOD MOVIEST
The last year had some fun movies like:”Guardians of the Galaxy”,22 Jump Street, and especially “neighbours”, the best comedy of the year, directed by Nicholas Stoller, and had Sth Rogan and Rose Byrne’s couple of a sorority, give both a rolling down the asiles- clutching- a-split-ribs-kind of movie comedy,, together with a beguiling performances of a couple , who still wish to be young, while Zak Ephron, and James Franco’s brother Dave are contrast to the Byrne-Rogan’s, main heroes is a gem and the movie is a joy .
The Lions of the American films Scorsese and Allen somewhat disappointed, yet their movies were still high above the usual pap we’ve accustomed this year.
“The Wolf of Wall Street”, Martin Scorsese,s overblown too long biopic, was at once funny and incisive, with a comic performances of DiCaprio, Hill and Margarete Robie, a Newcomer and an accomplished actress, Kyle Chandler’s FBI’s agent was a balanced thoughtful performance, one should wonder: What if Martin Scorsese would cut somewhat?It might elevate the film much more, and its message wouldn’t lose an iota of its sharpness. .
Woody Allen returned to the 1920’s with “Magic in the Moonlight,”, a screwball comedy, funny, and utterly enjoyable, and yet, one can expect something from the old master, some astute remark on reality and magic, men and women, instead we’ve seen a comedy, which had it been directed by a college grad first Helmer, we’d be applauding, but Woody Allen is a pretty much an institute in itself. While Colin Firth gave a wonderful performance, along with Emma Stone, Eilaine Atkins, and Marcia Gay Harden, still it could’ve been a much more funny and brilliant movie.
.
Thrillers were good this year,”Gone Girl”, is a case in point.David fincher’s taut and somber thriller, was wr was based on a book by an authoress, Jillian Flynn it tells the story of a woman, whose disappearance caused havoc in her husband’s life, Rosamund Pike and Ben Affleck as the couple, Neil Patrick Harris, Tyler Perry and Kim Dickens, all turned in a wonderful performances, rich in nmuance and in detail, and yes, the film noirish atmosphere is excellent, yet, what bothered me is the mysiogenic attitude, an attitude which get this film a very disturbing quality

THE REALLY BAD MOVIES AND DOWNRIGHT DISAPPOINTING
Yes, dear six readerars we’ve reached the end. I chose three TERRIBLE PICTURES,
“1)aving Mr. Banks”, John Lee Hancock’s pedesterian and tearfully boring pic, is an example of how not to make a movie about masterpices, true Tom Hanks and Emma Thompson tried hard to gain some sparkle about the creation of “Marry Poppins”, and yet like Jason Schwartzman and Paul Giametti, didn’t do anything, except having wastyed their time and talent, over a bland un inspiring by the numbers film, which does injustice to P.L. Travers aka:Helen Goff, Walt Disney, “Mary Poppions”, and especially wasted my own time and patience.
2)”The Thief Book” I diodn’t read the book, but the adaptation was terrible. Really, how much can we suffer movies like that? Brian Percival’s film is a full catalogue of the Holocaust/Nazi Germany’s stock cliche’s, again a girl, this time a communist’s mother’s daughter, who adopted by two working class couple, who hides a jew, and of course we see the bad German boy, the bad German fmily, and yes, they’ were all ionnoicent vitims. Like hell thy were!! We’ve seen hundreds of the filmStime and again ad nauseum. It’s pretentious, and to add insult on injury, we’ve seen a movie which partially used German, and than switch to English, and that’s not ewnough. Pity Geoffrey Rush and Emily Watson, they deserve better. This movie is rightfuly belong to the history’s dustbin.
3(“The Other Woman” OK I know it was a hit, seen by millions of women, desperately wish to see something, that will have women as positive and getting even.Alright, I’m for the women’s. but there is more to it, look a comedy , can’t be directed by a fine guy, who tell a jokes in a party, Mr. Nick Cassavetes, is more a dramatic director , and I for one, was suprised to see it . The story about the vengeance of a lawyer lady, her husband’s wife and the second mistress), might’ve been funny on paper, instead we got ‘ in my opinion a recycling movie, with chracters smack out of better 90’s and 80’s movies, which were much more better, describing women’s solidarity(First W
(ive’s club” comes to mind)
Tht’s it merry xman and happy hannuka, hope that all goes well with you

שנת 2014- הספדים

שלום לכם ששת קוראי ועוקבי הנאמנים
הפעם תרשו לי לפתוח בהספדים דווקא.
שנת 2014 ראתה את לכתם של ג’יימס גרנר, לורן בקאל, מייק ניקולס, רובין וויליאמס ופיליפ סיימור הופמו.
הייתי ממש רוצה לכתוב על מרתה האייר, או על ג’ואן ריברס, אבל אני ממש לא חושב שאתם מכירים אותן מספיק, הייאר הייתה שחקנית הוליוודית, ריברס ומשטרת האופנה שלה הייתה קומיקאית אדירה. אבל, אם תגלו סבלנות תבין למה אני כותב דווקא על הגברת הנכבדת בקאל והאדונים הנכבדים שהזכרתי.
ג’יימס גרנר, היה המורה שלי למשחק. נכון, לא נפגשנו אף פעם, אבל פעם אחת צפיתי בסרט:”סיונרה” 1957- של ג’וש לוגאן עם מרלון ברנדו. הסרט, התבסס על חוויותיו האישיות של ג’יימס מיצ’נר שהתחתן עם יפנית, זה היה גם בזמן ששחקנים לטינים, ולבנים שיחקו אסינים ותודה לאלא שהמנהג הזה חלף מהעולם. מכל מקום, יש מונולוג של מרלון ברנדו וברנדו כמו ברנדו, נותן ממש עבודה יוצאת המכלל, הוא ממש עובד קשה. המבטא הדרומי במקום, מוטיבציה, ממש פועל ועובד קשה. וג’קיימס גרנר? הוא פשוט יושב ומקשיב. זהו. לא יותר מזה. בסציחנה הזו , זכרתי את ג’יימס גרנר, לא את ברנדו אלוף השיטה. משום שגרנר נמנה עם השחקנים שאני אישית ממש אוהב. קודם כל, הוא שחקן שהוא טבעי, הוא יכול היה לגנוב הצגות משחקנים כקלינט איסטווד וטומי לי ג’ונס, הוא היה כומר ב”ספייס קאובאוייז”, הוא היה גם הבלש הפרטי המוחלט בסרטו של פול בוגרט :”מרלו- עולמו של בלש”, מ 1969 שסלל את הדרך לג’ים רוקפורד, בלש פרטי חצי נוכל וחצי מקסים, שתיבת ההודעות הקוליות שלו עמוסה במודעות אנושיות ביזאריות. וכן, מי יכול לשכוח את ההופעות שלו ב”דמדומים” של רוברט בנטון, הפילם נואר המשובח מ1993, כחברו של פול ניומן, או הסייר המתייסר ב”דו קרב בדיאבולו”? אני לא יכול לשכוח את ההופעות הללו.

לורן בקאל, בטי פרסקי, הייתה בת דודה שנייה של שמעון פרס. היא החלה כדוגמנית, מייד התגלתה בידי רעייתו של הווארד הוקס, שלקח אותה להוליווד, היא הייתה שחקנית קלאסית,מהזן שכמעט ולא קיים כל כך בהוליווד, אלי באירופה. היא הייתה יפה , חכמה, שנונה, עשתה תפקידים מעולים בסרטים כ”|להחזיק ולאבד”, “כיצד להתחתן עם מיליונר?” הסרט הבריטי “הגבול בלהבות”, וכמובן “נכתב ברוח” של סירק, ו”קורי עכביש” של מינלי. הואיל והוליווד, כדרכה בקודש , עדיין חושבת צעיר, וורקת את הזקנים שלה לפח אשפה, נאלצה בקאל לנדוד לברודויי ושם המציאה עצמה מחדש. גם בזקנתה, שגילהמ תפקידי משנה ב”מיזרי”, היא פשוט הדליקה את המסך בקסם אדיר, כן היא הייתה שחקנית מעולה וכוכבת במלא מובן המילה. וכמה שחסרות כוכבות ברמה שלה, שהן גם שחקניות, גם יפות וגם חכמות.

מייק ניקולס היה במאי ההגדרה האידית מענטש מתאימה לו ככפפה ליד. הוא היה במאי תיאטרון , שהביא מספר יצירות מופת, בצד כשלונות איומים, “הבוגר” היה אולי ההגדרה המושלמת של דור תינוקות 1946-1966, “ידע הבשרים”, היה דיוקן מכמיר וסטירי כאחד של האבות שלהם, משנות ה-30-50 מוקדמות, וכן אני חושב ש”צבעי השלטון” ו”מלחמתו של צ’רלי וילסון” הן סטירות פוליטיות מעולות. “מלאכים באמריקה” היה יצירת מופת מדהימה, ומריל סטריפ נתנה את הטובה בהופעותיה אצל ניקולסס ב”סילקווד” ובסדרה הנ”ל. ניקולס היה גם קומיקאי וכותב, אני אישית זוכר מערכון היסטרי וקורע מצחוק שלו עם איליין מאיי, בתור אמו היהודיה של מדען חלל מהולל, שמצליחה להפוך אותו לתינוק מיבב בסוף המערכון. אני אזכור את סרטיו המצוינים, את כשלונותיו הקולנועיים אעדיף לשכוח כמה שיותר מהר(“שני גברים ונדוניה אחת”,”יומו של הדולפין” למשל”)

רובין וויליאמס היה כאח לי, אומנם הוא היה מבוגר שלוש שנים , אבל אני אישית חושב שהוא היה מצחיקן ודרמטי, הוא היה גם פצצת אנרגיה, שהרס את עצמו מסמים, והתאבד מדכאון , בעיקר בשל חוסר הצלחותיו. אני אזכור אותו כקומיקאי מדהים ושחקן דרמטי מעולה. “ללכת שבי אחריו”, או “התעוררות”, היו ממש פיסות של משחק דרמטי מעולה, “בוקר טוב וייטנם”, היה מפגן של קומדיה ודרמה כאחד, “האבא הכי טוב עולם” היה דוגמה לקומדיה מעולה וסטירית על שכול, שכמוה לא נראה בארץ , אלא אם כן יש במאי ממש טוב. חבל על דאבדין כפי שהתלמוד אומר ובמילה אחת- עצוב.

פיליפ סיימור הופמן, שנפטר כתוצאה משימוש בסמים, התגלה אצלי בסרטים כ”מגנוליה”, אבל יצא לי לראות אותו בסרט, מהראשונים שלו “הימור מכור”, בסצינה אחת , הוא פשוט חורך אתצ המסך, אני חושב שסמואל ג’קסון ופיליפ בייקר הול , שחקנים מעולים, פשוט לא היו מסוגלים לתת את ההופעות הנדירות שלהם, פשוט משום שהופמן חרך אותם. בסרטים כ”קפוטה”, או “איש מבוקש מאוד”, הוא ממלא את המסך, הוא הזכיר לי מאוד את צ’רלס לוהטון. ומותו היה בשבילי ואחרים אבידה כבדה מאוד.

אלו הם ההספדים, נכון העולם מלא בשחקנים/שחקניות, ובמאים/במאיות מוכשרים ביותר. אבל, שכשרונות כאלו הולכים, קצת קשה ועצוב בעולם שלנו.

The Year in movies- Obituaries

 

There were deaths of some fine talents, and some veterans which filled my heart with longings, James Garner, Lauren Bacall, Mike Nichols, Robin Williams and Philip Seymour Hoffman, were the most remembered. sorry, I couldn’t include Joan Rivers, or Martha Hyer, not because I didn’t want, but because I have something else on my mind. Please bear with me, dear six readers and followers.

OK Here we go.

James Garner was one of the most underrated TV  and Films actors, that nobody think about, he’s there, doing solid professional work, and that’s it.

Well, for yours truly, he was my very first acting teacher. here’s the story. Neither of us met, but I saw one night “Sayonara”, having  read the James Michener book( based on his own experiences, he married a Japanese woman), and  of course Marlon Brando was in it. James Garner plays a G.I. in love with a Japanese girl( It was in the time when whites or Mexicans played Japanese, and Asians, thank God it’s over). Anyway, there’s a scene, a monologue of Marlon Brando, and he’s doing a hell of an effort, Southern accent, motivation the whole works. And Mr. Garner? Well, he just sits and listens, and let me tell you he stole the show , right under the celebrated Mr. Brando, simply, because he acts, and didn’t do research, and worked his ass to find the right accent, or the right motivation, or whatever James Garner was an actor, who could steal the show right under every star man or woman, and I just love these actors, who just act in the most natural way, and of course James Rockford, who can forget his bizarre answering machine?Or his part charmer, part con man’s private eye in that show? preceded by Paul Bogart’s wonderful”Marloe”?Who can forget his ex space cowboy, priest amiable geezer in Eastwood’s:”Space Cowboys”? Or his menacing(oops spoiler)  Paul Newman’s buddy in”Twilight”? Or his anguish tracker in “Duel at Diablo”? I surely can’t.

Lauren Bacall was a New York model, ne’e Persky( Shimon Pers a our ex President, P.M. and Noble laureate, was her second cousin).  she was a CLASSY jewish woman, beautiful and smart, who could take your breath away. She was an accomplished actress, who could and did memorable parts, her husband Humphrey Bogart, an institution in itself, taught her the secrets of stardom, and she became a star, however she could , and did develop too a formidable character actress. Her sterling performances in “Written on the wind”, or Ken Annakins’ British adventure yarn:”Northwest Frontier”, or”Harper”,were a reminder of her diversity, she swept Broadway in the sixties, simply because Hollywood as usual didn’t give her the roles, which elderly women past 50, can do, the stereotype mentality, coupled with the Youth crazed idiocy, which still prevail in Hollywood, was a sad reminder why Bacall, was relegated to a minor roles. Even as James Cann’s literary agent in Rainer’s “Misery”‘ she was still radiant, cynical, and riveting as ever. Small roles aren’t exist, mused Constantin Stanislavski, the”Method”‘s forebearear, only small actors, and Betty Persky-Lauren Bacall, ex model and Hollywood classy Star par Excellence, proved it time and again.

Director Mike Nichols,  was first a Mensch, and yes, he made some duds, who doesn’t? But think of his accomplishments.
First his master comedy acts with Elaine May. A Dinosaur like me, will always remember fondly the skit of a Jewish Mum and her son the Rocket scientist, who reduce to a toddler at the end of the skit.
But, Mike Nichols had made movies which defined the Baby Boomer’s Generation with “The Graduate”, while, “Carnal Knowledge”, was a wonderful, abrasive, funny and great portrayal of the American male of the 40’s-50’s,, just like”The Graduate”, “Angels in America” was a TV Masterpiece, and Meryl Strip did some of her finest work there, as well as “Silkwood”, his political satires “Primary colours” and “Charlie Wilson’s war”, were rarities, truly funny movies.
I will take comfort in watching these movies, and recognize the talent which was so evident in his works.

Robin Williams!! What a talent he was, wild and sharp, subdued, menacing, funny, dramatic all the emotions dwelt in this jumpy man, he was an ideal Pan, in the otherwise dismal “Hook”, he was the shy doctor in”Awakenings”, the rebellious humane Keating in”Dead Poets’ society”, true, he started awfully in movies:”Popeye” was a film both Altman, Williams and Shelly Duval erased-justly- out of their resume, but “Good morning America”, put Williams back in the map. His latest efforts in both TV and films, were not exactly good, though:”The world’s greatest dad” his 2009 movie and his short-lived TV Series:”Mad men” were   sad testimonials of his great talent.RIP

Philip Seymour Hoffman appear in one scene in “Hard eight”, a small role really, but your eyes glued to him, he simply dominated you, you  barely remember fantastic actors like Samuel Jackson,  or Philip Baker Hall, he was a consuming actor, smart, believable, funny, melancholy, mean and so much domineering, one thought of a young Laughton, , his  drugs related death was a severe blow to everyone who cared about good acting.

It’s not that there aren’t good and fantastic actors, directors, actresses, it’s not that theses people can’t be replaced, the graveyard is full with people who thought that they ‘d be irreplaceable, but still they left a big gap and the world is somewhat sadder.

.

l

.