Home » Uncategorized » שנת 2014- הספדים

שנת 2014- הספדים

שלום לכם ששת קוראי ועוקבי הנאמנים
הפעם תרשו לי לפתוח בהספדים דווקא.
שנת 2014 ראתה את לכתם של ג’יימס גרנר, לורן בקאל, מייק ניקולס, רובין וויליאמס ופיליפ סיימור הופמו.
הייתי ממש רוצה לכתוב על מרתה האייר, או על ג’ואן ריברס, אבל אני ממש לא חושב שאתם מכירים אותן מספיק, הייאר הייתה שחקנית הוליוודית, ריברס ומשטרת האופנה שלה הייתה קומיקאית אדירה. אבל, אם תגלו סבלנות תבין למה אני כותב דווקא על הגברת הנכבדת בקאל והאדונים הנכבדים שהזכרתי.
ג’יימס גרנר, היה המורה שלי למשחק. נכון, לא נפגשנו אף פעם, אבל פעם אחת צפיתי בסרט:”סיונרה” 1957- של ג’וש לוגאן עם מרלון ברנדו. הסרט, התבסס על חוויותיו האישיות של ג’יימס מיצ’נר שהתחתן עם יפנית, זה היה גם בזמן ששחקנים לטינים, ולבנים שיחקו אסינים ותודה לאלא שהמנהג הזה חלף מהעולם. מכל מקום, יש מונולוג של מרלון ברנדו וברנדו כמו ברנדו, נותן ממש עבודה יוצאת המכלל, הוא ממש עובד קשה. המבטא הדרומי במקום, מוטיבציה, ממש פועל ועובד קשה. וג’קיימס גרנר? הוא פשוט יושב ומקשיב. זהו. לא יותר מזה. בסציחנה הזו , זכרתי את ג’יימס גרנר, לא את ברנדו אלוף השיטה. משום שגרנר נמנה עם השחקנים שאני אישית ממש אוהב. קודם כל, הוא שחקן שהוא טבעי, הוא יכול היה לגנוב הצגות משחקנים כקלינט איסטווד וטומי לי ג’ונס, הוא היה כומר ב”ספייס קאובאוייז”, הוא היה גם הבלש הפרטי המוחלט בסרטו של פול בוגרט :”מרלו- עולמו של בלש”, מ 1969 שסלל את הדרך לג’ים רוקפורד, בלש פרטי חצי נוכל וחצי מקסים, שתיבת ההודעות הקוליות שלו עמוסה במודעות אנושיות ביזאריות. וכן, מי יכול לשכוח את ההופעות שלו ב”דמדומים” של רוברט בנטון, הפילם נואר המשובח מ1993, כחברו של פול ניומן, או הסייר המתייסר ב”דו קרב בדיאבולו”? אני לא יכול לשכוח את ההופעות הללו.

לורן בקאל, בטי פרסקי, הייתה בת דודה שנייה של שמעון פרס. היא החלה כדוגמנית, מייד התגלתה בידי רעייתו של הווארד הוקס, שלקח אותה להוליווד, היא הייתה שחקנית קלאסית,מהזן שכמעט ולא קיים כל כך בהוליווד, אלי באירופה. היא הייתה יפה , חכמה, שנונה, עשתה תפקידים מעולים בסרטים כ”|להחזיק ולאבד”, “כיצד להתחתן עם מיליונר?” הסרט הבריטי “הגבול בלהבות”, וכמובן “נכתב ברוח” של סירק, ו”קורי עכביש” של מינלי. הואיל והוליווד, כדרכה בקודש , עדיין חושבת צעיר, וורקת את הזקנים שלה לפח אשפה, נאלצה בקאל לנדוד לברודויי ושם המציאה עצמה מחדש. גם בזקנתה, שגילהמ תפקידי משנה ב”מיזרי”, היא פשוט הדליקה את המסך בקסם אדיר, כן היא הייתה שחקנית מעולה וכוכבת במלא מובן המילה. וכמה שחסרות כוכבות ברמה שלה, שהן גם שחקניות, גם יפות וגם חכמות.

מייק ניקולס היה במאי ההגדרה האידית מענטש מתאימה לו ככפפה ליד. הוא היה במאי תיאטרון , שהביא מספר יצירות מופת, בצד כשלונות איומים, “הבוגר” היה אולי ההגדרה המושלמת של דור תינוקות 1946-1966, “ידע הבשרים”, היה דיוקן מכמיר וסטירי כאחד של האבות שלהם, משנות ה-30-50 מוקדמות, וכן אני חושב ש”צבעי השלטון” ו”מלחמתו של צ’רלי וילסון” הן סטירות פוליטיות מעולות. “מלאכים באמריקה” היה יצירת מופת מדהימה, ומריל סטריפ נתנה את הטובה בהופעותיה אצל ניקולסס ב”סילקווד” ובסדרה הנ”ל. ניקולס היה גם קומיקאי וכותב, אני אישית זוכר מערכון היסטרי וקורע מצחוק שלו עם איליין מאיי, בתור אמו היהודיה של מדען חלל מהולל, שמצליחה להפוך אותו לתינוק מיבב בסוף המערכון. אני אזכור את סרטיו המצוינים, את כשלונותיו הקולנועיים אעדיף לשכוח כמה שיותר מהר(“שני גברים ונדוניה אחת”,”יומו של הדולפין” למשל”)

רובין וויליאמס היה כאח לי, אומנם הוא היה מבוגר שלוש שנים , אבל אני אישית חושב שהוא היה מצחיקן ודרמטי, הוא היה גם פצצת אנרגיה, שהרס את עצמו מסמים, והתאבד מדכאון , בעיקר בשל חוסר הצלחותיו. אני אזכור אותו כקומיקאי מדהים ושחקן דרמטי מעולה. “ללכת שבי אחריו”, או “התעוררות”, היו ממש פיסות של משחק דרמטי מעולה, “בוקר טוב וייטנם”, היה מפגן של קומדיה ודרמה כאחד, “האבא הכי טוב עולם” היה דוגמה לקומדיה מעולה וסטירית על שכול, שכמוה לא נראה בארץ , אלא אם כן יש במאי ממש טוב. חבל על דאבדין כפי שהתלמוד אומר ובמילה אחת- עצוב.

פיליפ סיימור הופמן, שנפטר כתוצאה משימוש בסמים, התגלה אצלי בסרטים כ”מגנוליה”, אבל יצא לי לראות אותו בסרט, מהראשונים שלו “הימור מכור”, בסצינה אחת , הוא פשוט חורך אתצ המסך, אני חושב שסמואל ג’קסון ופיליפ בייקר הול , שחקנים מעולים, פשוט לא היו מסוגלים לתת את ההופעות הנדירות שלהם, פשוט משום שהופמן חרך אותם. בסרטים כ”קפוטה”, או “איש מבוקש מאוד”, הוא ממלא את המסך, הוא הזכיר לי מאוד את צ’רלס לוהטון. ומותו היה בשבילי ואחרים אבידה כבדה מאוד.

אלו הם ההספדים, נכון העולם מלא בשחקנים/שחקניות, ובמאים/במאיות מוכשרים ביותר. אבל, שכשרונות כאלו הולכים, קצת קשה ועצוב בעולם שלנו.

Advertisements

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s