First movie

Hello my seven readers and Facebook English readears!

I didn’t write in a long time, there was a reason to it.

I directed my first feature, those of you who already saw the stills from my location sites, know what’s it’s about.

“Such is life” was born years ago, from a project, concerning my brother’s immigration from Israel 30 years ago. Me and a producer I knew way back from my TAU’s film dept. happy days, named Zvi Sheffi, started to look around for funds and financing. We didnt;t make it, usually in Israel, there are ‘public reps.’, who suppose to give you the thumbs up or down, they gave me the down, however, there are some true film personalities, the ones who knows what’s a movie production, and possibly heard about Mel Brooks, who said something very smart:”I make movies for people who saw ‘A Man for all seasons’ plus people who don’t know what the hell is all about”.  Doc director Assaf Soudry, pointed me to the right direction, with one smart comment:”I want to see more of Dror, than his brother”. And he was right. And that’s why the two ‘reps’. female persons, who perhaps detest Brooks, can’t really know what’s a movie is. A communal commercial art. CCA, th’s what it is, doc or feature, commercial, art house, doesn’t matter, it channels to Brooks saying.  And unfortunately, the Israeli film funds are full of ignorant people who know nothing about movie production and less about filmmaking,

  .Three years later, a window of opportunity rose, I found out that I can finance my movie, and I started to shoot it, and became producer-director- writer narrator, but I didn’t do snacks, I believe that I can’t qualify for”Autheur”, but my opinion about:”Politique des auteurs”‘ is that a bunch of French Film critics, and would be filmmakers, didn’t understand English, so they didnt understand much of Hollywood’s production.

Anyway, I wrapped it up, and I wonder how I did it? What posses me to film in one day two emotionally charged scenes, one of which I  will try to save in the movie, one at the old Ramat-Gan’s boy scouts building will definitely stay? How I directed these scenes without cracking up? Well, in the movie I say a line:”The movie camera is my analyst”, it is and does. So, I think.

And now comes the editing, I best with  doubts, what will go out? What will stay? Howe I cut my brother and his best friends’ comment about the scouts, and intercut with my won? My 90 years old mum is interviewed, how will I retain the interviews? She’s 90, her memory is faulty, and she’s about  able to say some wonderful comments, it’s not easy, I want her in,  and that’s a beginning. But, right now, out of hundreds and thousands of feet, emerge something, as of now there are 39 minutes which are fantastic. Really great ones, it’s the stuff that makes my movie a funny, poignant, and sad story, which in his own way celebrate family values.

Happy Israeli and sane Independence day Israel! This movie is my gift for you. Not much of a gift, but it’s still a nice one.

סרט ראשון

שלום לכם שבעת קוראי האמנים!
לא ממש כתבתי נכון? אז הייתה לי סיבה.
אלו שצופים בעמוד הפייסבוק שלי בטח ראו אותה. למעשה את כל האלבומי צילומים של נופים ואנשים. אלו היו אתרי הצילום של הסרט הראשון שלי, סרט תעודה בשם:” כאלה הם החיים נקודה“.
הסרט התחיל מסרט שרציתי לעשות על נושא שהעיק עלי והוא ירידתו של אחי מהארץ. החלטתי, כמו כל במאי סרטים ישראלי להביא אותו לקרן, אני והמפיק הראשון שלי צבי שפי, התחלנו סבב קרנות, הקרנות דחו, צבי שפםי הנאמן באמת, אשכרה, אחלה מפיק, הלך ואני נשארתי.
הערב אחת שקיבלתי מאסף סודרי, אחד מהלקטורים של קרן רביחנוביץ חדרה לתוכי, הוא כתב:”יש פחות ממך, הייתי רוצה לראות יותר ממך”
אגב, אסף סודרי היה היחידי שבאמת התייחס לסרט באופן עיניני, שתי הלקטוריות של קרן רבינוביץ, אם לומר בלשון המעטה, לא ממש בלטו כיוצרות סרטים וכמפיקות מהוללות, שיודעות את עשיית הסרטים לבוריין.

וזה מוביל אותי כבר לשאלה הבאה: בשביל מה צריכים אנשי ציבור, חכמים ככל שיהיו, שישבו בקרנות, אם אין להם מושג קלוש, ירוק, או מוחשי לגבי הפקת הסרט? כל סרט. מל ברוקס אמר שתי אמירות שהנחו אותי לגבי הסרט:” תבקש מדה-וינצי לעשות לך יצירת מופת, והוא יצייר לך בכלום כסף, סרט זה עסק של מיליון דולר.”, שנייה:”אני עושה סרט לאלו שראו את”אדם לכל עת” ואלו שלא יודעים מה זה”.. שתי הלקטוריות שישבו ליד אסף סודרי, לא רק שלא ממש מתות על מל ברוקס, הן כנראה מתנגדות למה שאמר.
אז זהו, בלי קרנות ועם רעיון לעשות סרט, התחלתי לחשוב. זה לקח לי שלוש שנים, עד שפתאום ראיתי חלון הזדמנות.

היה לי סכום כסף בתיק ההשקעות שלי, שהביא אותי לפתוח בהרפתקה חדשה, עצמאית מקרנות, ממומנת בידי ובידי בלבד. זה עשה אותי למשהו שבחייםלא הייתי חוש בעליו- מפיק ובמאי. טוב, תמיד יש פעם ראשונה. אני לא רק המפיק והבמאי, הכותב אני גם הקריין, וחוץ מלעשות כריכים אפשר לומר אני חלק מ”תאוריית היוצר”. לא שאני כל כך מסכים עם התאוריה הזאת, זה בסך הכל משהו שהמציאו מבקרי קולנוע צרפתים שלא מבינים אנגלית .

ההסרטה הסתיימה השבוע, חוץ מהשלמות כאלו או אחרות, מתחילות הספקות, העריכה שתבוא עכשיו תהיה אכולת ספקות, הסצינה במקלט חשובה? הסצינה בבנין הצופים נהדרת, איך אני חותך אותה עם הראיונות של אחי וחבריו על התנועה הזו? אני לא יודע מה יהיה עם הראיונות של אימי, היא אישה בת 90, לא ממש מתפקדת, הזקנה קופצת, הבלבול שלה מתחיל להתעצם, ואני מצד אחד רוצה אותה בסרט, מצד שני, לא רוצה את הכל. בסוף יצא ראיון, כי לפני 70 שנה אמא שלי התחילה את ההכנות לעלייה לארץ. וזאת הסיבה למה אני כותב כאן בעברית במדינה שחוגגת 68 שנים.

היו שם בסרט הזה, כמה דברים שהתפלאתי על עצמי. אני לא ממש עף על עצמי, אבל בכל זאת אני חושב :””איך בשלווה כזאת יכולתי לביים שתי סצינות רגשיות, שאני יודע בוודאות שאחת מהן תצטרך לעבור סוג של עריכה, ושנייה שצפיתי בה, עם מינימום תיקונים, שמתרחשת בבניין הצופים, היא ממש עוצמתית? איך הילד שסבל התעללויות נפשיות ופיזיות לא פוסקות, איך הגבר הזה, ביים את הסצינה הזאת בלי להישבר מול המצלמות? ממש. אני עד היום לא יודע איך. יכוון להיות שיש משהו בבימוי סרטים שהופך אותי מתזזיתי לרגוע. יכול להיות שכמו שאני אומר בסרט:”מצלמת הקולנועי היא הפסיכיאטר שלי”. בעצם זה לא יכול להיות, זה ודאי!! עברתי תרפיה נפשית שעשיתי את הסרט הזה, אני בטוח במאה אחוז ואחוז!

מכל מקום, אני צופה בעריכה הגולמית, ועד כה יש לי 39 דקות ממש טובות. כמובן, יש עוד המון חומר, יש גם עריכה שתיקח 10 משמרות, משהו כמו חודשיים, עד שאגיע לעותק שהוא של 120 דקות שממנו נחתוך ל80, ובסוף למשהו שיהיה בסביבות ה70-75 דקות, בכל מקרה יותר משעה ופחות משעה ועשרים.
זהו, אני מאחל לכולנו חג עצמאות שמח ושפוי.

דרור