Home » Uncategorized » סרט ראשון

סרט ראשון

שלום לכם שבעת קוראי האמנים!
לא ממש כתבתי נכון? אז הייתה לי סיבה.
אלו שצופים בעמוד הפייסבוק שלי בטח ראו אותה. למעשה את כל האלבומי צילומים של נופים ואנשים. אלו היו אתרי הצילום של הסרט הראשון שלי, סרט תעודה בשם:” כאלה הם החיים נקודה“.
הסרט התחיל מסרט שרציתי לעשות על נושא שהעיק עלי והוא ירידתו של אחי מהארץ. החלטתי, כמו כל במאי סרטים ישראלי להביא אותו לקרן, אני והמפיק הראשון שלי צבי שפי, התחלנו סבב קרנות, הקרנות דחו, צבי שפםי הנאמן באמת, אשכרה, אחלה מפיק, הלך ואני נשארתי.
הערב אחת שקיבלתי מאסף סודרי, אחד מהלקטורים של קרן רביחנוביץ חדרה לתוכי, הוא כתב:”יש פחות ממך, הייתי רוצה לראות יותר ממך”
אגב, אסף סודרי היה היחידי שבאמת התייחס לסרט באופן עיניני, שתי הלקטוריות של קרן רבינוביץ, אם לומר בלשון המעטה, לא ממש בלטו כיוצרות סרטים וכמפיקות מהוללות, שיודעות את עשיית הסרטים לבוריין.

וזה מוביל אותי כבר לשאלה הבאה: בשביל מה צריכים אנשי ציבור, חכמים ככל שיהיו, שישבו בקרנות, אם אין להם מושג קלוש, ירוק, או מוחשי לגבי הפקת הסרט? כל סרט. מל ברוקס אמר שתי אמירות שהנחו אותי לגבי הסרט:” תבקש מדה-וינצי לעשות לך יצירת מופת, והוא יצייר לך בכלום כסף, סרט זה עסק של מיליון דולר.”, שנייה:”אני עושה סרט לאלו שראו את”אדם לכל עת” ואלו שלא יודעים מה זה”.. שתי הלקטוריות שישבו ליד אסף סודרי, לא רק שלא ממש מתות על מל ברוקס, הן כנראה מתנגדות למה שאמר.
אז זהו, בלי קרנות ועם רעיון לעשות סרט, התחלתי לחשוב. זה לקח לי שלוש שנים, עד שפתאום ראיתי חלון הזדמנות.

היה לי סכום כסף בתיק ההשקעות שלי, שהביא אותי לפתוח בהרפתקה חדשה, עצמאית מקרנות, ממומנת בידי ובידי בלבד. זה עשה אותי למשהו שבחייםלא הייתי חוש בעליו- מפיק ובמאי. טוב, תמיד יש פעם ראשונה. אני לא רק המפיק והבמאי, הכותב אני גם הקריין, וחוץ מלעשות כריכים אפשר לומר אני חלק מ”תאוריית היוצר”. לא שאני כל כך מסכים עם התאוריה הזאת, זה בסך הכל משהו שהמציאו מבקרי קולנוע צרפתים שלא מבינים אנגלית .

ההסרטה הסתיימה השבוע, חוץ מהשלמות כאלו או אחרות, מתחילות הספקות, העריכה שתבוא עכשיו תהיה אכולת ספקות, הסצינה במקלט חשובה? הסצינה בבנין הצופים נהדרת, איך אני חותך אותה עם הראיונות של אחי וחבריו על התנועה הזו? אני לא יודע מה יהיה עם הראיונות של אימי, היא אישה בת 90, לא ממש מתפקדת, הזקנה קופצת, הבלבול שלה מתחיל להתעצם, ואני מצד אחד רוצה אותה בסרט, מצד שני, לא רוצה את הכל. בסוף יצא ראיון, כי לפני 70 שנה אמא שלי התחילה את ההכנות לעלייה לארץ. וזאת הסיבה למה אני כותב כאן בעברית במדינה שחוגגת 68 שנים.

היו שם בסרט הזה, כמה דברים שהתפלאתי על עצמי. אני לא ממש עף על עצמי, אבל בכל זאת אני חושב :””איך בשלווה כזאת יכולתי לביים שתי סצינות רגשיות, שאני יודע בוודאות שאחת מהן תצטרך לעבור סוג של עריכה, ושנייה שצפיתי בה, עם מינימום תיקונים, שמתרחשת בבניין הצופים, היא ממש עוצמתית? איך הילד שסבל התעללויות נפשיות ופיזיות לא פוסקות, איך הגבר הזה, ביים את הסצינה הזאת בלי להישבר מול המצלמות? ממש. אני עד היום לא יודע איך. יכוון להיות שיש משהו בבימוי סרטים שהופך אותי מתזזיתי לרגוע. יכול להיות שכמו שאני אומר בסרט:”מצלמת הקולנועי היא הפסיכיאטר שלי”. בעצם זה לא יכול להיות, זה ודאי!! עברתי תרפיה נפשית שעשיתי את הסרט הזה, אני בטוח במאה אחוז ואחוז!

מכל מקום, אני צופה בעריכה הגולמית, ועד כה יש לי 39 דקות ממש טובות. כמובן, יש עוד המון חומר, יש גם עריכה שתיקח 10 משמרות, משהו כמו חודשיים, עד שאגיע לעותק שהוא של 120 דקות שממנו נחתוך ל80, ובסוף למשהו שיהיה בסביבות ה70-75 דקות, בכל מקרה יותר משעה ופחות משעה ועשרים.
זהו, אני מאחל לכולנו חג עצמאות שמח ושפוי.

דרור

Advertisements

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s