לאסוף את השבר

ביום רביעי  ישב לו אדם בקפה/מסעדה מקס ברנר, עשר דקות או קצת מהסינמטק, מקום עבודתי בתל-אביב, הוא ישב עם עוד שלושה אנשים, שתי נשים וגבר. במסעדה/בית הקפה”מקס ברנר”, במתחם שרונה עמוס בתי קפה\, מסעדות, מזנונים,וחנויות מזון. הם לא חלקו שולחן ב”מקס ברנר”, לא היכירו אחד את השני, הכל היה בסדר,  בסינמטק הסתיים אמש פסטיבל ההומו לסבי, וביום חמישי עמד להתחיל הפסטיבל ה30 במספר  הבינלאומי לסרטי סטודנטים. הערב היה נהדר, פחות חם, הכל היה בסדר בעולם. בקפה ישבו שני אנשים עם חליפות, נראו כאנשי עסקים, אולי הם חגגו סיומה של עסקה מוצלחת מי יודע? לפתע שלפו שני אנשי העסקים כלי נשק וריססו את המקום,ארבעה איש נהרגו מיידית. אחד מהם היה דוטור מיכאל פייגה, לא הכרתי את שתי הנשים ואת הגבר האחרים. את מיכאל הכרתי ועליו אספר.

 

דוקטר מיכאל פייגה היה סוציולוג בהכשרתו, היסטוריון תרבותי בכיוונו, אנתרופולוגיסט  וחוקר של תרבות מדינת ישראל וחברתה. הוא היה ראש החוג ללימודי ישראל, יחד עם עמיתו חברו פרופסור דוד אוחנה, הם נתנו לי תובנות חדשות בנוגע לציונות, ולחברה ולתרבות הישראלית, שאני חייב להם תודה עמוקה על כך.

מיכאל כתב מאמר מאוד מלומד ומשעשע אפילו על פארק ישראל בלטרון, הוא חקר את שלום עכשיו ואת גוש אמונים בספר:”שני צדדים למפה“, הוא אהב קולנוע ישראלי, איש מקסים ומדהים. למדתי בכיתה שלו על הסוציולוגים הביקורתיים וההיסטוריונים החדשים של המדינה והחברה שלנו. ומיכאל היה איש שידע להסביר את התאוריות המורכבות והמתוסבכות ביותר של לקאן, פוקו, לוינס, באבא, אדורנו, ועוד חברים כמו סעיד, שאי אפשר היה להבין אותם, לולא מיכאל, את ובר יכולתי להבין דרכו, היתה לו את היכולת להסביר באורח שהיה שובה לב את התאורטיקנים הללו ואיך הם קשרו או נקשרו דרך תלמידיהם הנלהבים בישראל, חוץ מהסטודנטיות הצעירות ואני שהעלתי יחד עם מיכאל (ידידי כאח לי, כפי שהייתי ‘קורא לו בברכות ששיגרתי לו תדיר בראש השנה ובפסח ובברכות היום הולדת ששיגרנו זה לזה בפייסבוק,) את ממוצע הגיל, היו גם מספר פנסיונרים חביבים משיכון ד’, שאיכלסו את הכיתה, ותודות למיכאל הבינו וחלקו את התובנות שלו לגבי התאוריות  המסובכות של אנשים שמעולם לא שמעו עליהם בכלל, וספק אם ישמעו אי פעם. הם נהנו מהכיתה הקסומה של ד”ר פייגה כפי שאני נהנתי עד בלי די מהשיעורים וההרצאות. וכן, הוא אפילו הקרין את”המדריך לכיסוי תחת” של אסי דיין לשאגות הצחוק שלנו. וכולנו הנהנינו מ”לשכוח למה לשכוח” של טופול בקטע שהקרנתי מ”סלאח שבתי” במסגרת הרצאה שנתתי, על”קרב הזהויות בחברה הישראלית”(אני אגואיסט חסר תקנה  אני יודע, אגב שננו לא ממש השתגענו על צאלה שוחט, אבל הוא היה הרבה  יותר נחמד ממני, בביקורתו עליה אני הייתי הלא נחמד, יכולנו לשחק את השוטר הטוב והרע באופן מושלם)

איש יקר ונלבב זה נרצח, נקטל בידי שני בני דודים מיאט, עיירה מוסלמית דתית, שנחשבת כמקומם של אנוסים יהודים, שהתאסלמו, אבל בני הדודים ממשפחת חמארה, רצו אולי לפגוש 72 בתולות דמיוניות בגן  עדן לא קיים, ולכן ריססו וגדעו את חייהם של ארבעה אנשים. הם לא ממש הכירו את דוקטור פייגה, עבורם הוא לא היה שונה ממתנחל פנאט ששורף תינוק או החייל והמג”בניק הגזען או ההוא שממלא פקודות והוא בחור נהדר, או הטייס החמוד שמפציץ והולך אחר כך לבית קפה במתחם שרונה.. אבל הוא היה שונה מהם, ברמות!! אם יכלו אולי בדרך כזו או אחרת להשתתף בשיעוריו, לשמוע את הרצאותיו, אולי הם היו מגינים עליו בגופם, אולי לא. אולי הם לא היו הורגים ישראלים, אבל הם לא הכירו את האיש הנהדר הזה את המענטש הזה, ברור שהיו לו כמו לכולנו את הצדדים הפחות מוצלחים שמרכיבים את הפרופיל האנושי שלנו, אבל הוא היה מענטש, וכאלו חסרים לנו. יש פחות מענטשים, פחות בני אדם  בחברה שלנו, אן שהם לא קיימים ונמצאים לפתע, ששני בני דודים מיאטא מרססים אותם, ואז במותם אנחנו מגלים את המענטש שהלך.

אבל, מה שיש לנו כעת הם חלאות אדם שהדם לא התקרש, הגוויה עדין שכבה, המשפחה לא נאספה, הארון לא הוכן, האיש לא נקבר בבית העלמין ברחובות, וכבר עולמים אותן חלאות אדם  על ההרוגים, שמחים על הארוע, יהודים שמחים על ארוע טרור? עד כדי כך הדרדה החברה שלנו שאנשי ימין כותבים להם הגיג שטני וחסר אנושי על”הבועה התל-אביבית”, שספגה מכה, או כמה שמחה הייתה בנבלות הללו, כמה ארס! הם יהודים, שכותבים על יהודים מתים , בני אנוש(האם הם כאלו? כן הם עונים על ההגדרה הביולוגית)ובני אדם חפים מפשע שנרצחים? תגידו לי אתם בבקשה, אני שואל אותכם כבן אדם שאיבד חבר לפייסבוק, מרצה, אני באמת רוצה לדעת האם שדר הרדיו מ103אףאם, ראוי להקרא אדם רציני? שהוא כותב בפוסט שלו על”הבועה התל-אביבית” ביום בו נרצחים ארבעה אנשים חפים מפשע? אלוהים אדירים פרופרציות!! אני מעולם לא הגגתי או כתבתי מאמר או עמדה  ששמחה או צהלה על מותו של מתנחל או חייל . אף פעם, מעולם לא כתבתי כך, לא יכולתי, לא אוכל, איני יכול. אני לא מסוגל להבין את הנשים והאנשים הללו, מזרחיים או אשכנזים, מתנחלים או תושבי עיירות פיתוח או שכונות עוני שמסוגלים לכתוב כך בפייסבוק, בצהלה ובנפיחה אתם כותבים על האנשים האומללים המתים? ללא רגש או טיפת אנושיות שקיימת, סליחה היא לא קיימת, כמה מכם מצביעי ליכוד? אני לא רוצה לדעת, כמה מכם תומכים בבנט , ליברמן או בליכוד, אל יהי חלקי עמכם! אתם לא ישראלים! אתם לא יהודים! אתם לא בני אדם!! סליחה על המשפטים הללו, אבל שאתה מאבד מישהו יקר לך אתה כותב כך.

אני לא מבין פלשתינים דתיים שצוהלים על מות אדם, כמ ו שאני לא מבין נוצרי, בודהיסט, יהודי או קראי, או כל אנימיסט ואתאיסט שמשחיז את עטו, או את מקלדתו ומהלל ומשבח את הפיגועים הללו בו נרצחים חפים מפשע, מעולם לא הבנתי מעולם לא אבין. אני קשה הבנה ומטומטם, מה לעשות? אני מזדקן והולך, ואגב, פעם לא היינו כך. פעם עוד התאבלנו על חפים מפשע, גם ערבים וגם יהודים, גם נוצרים וגם חסרי דת שנטבחו בידי אנשים שטופי מוח, דתיים מוסלמים/ יהודים/נוצרים חסרי בינה ודעת. כן, פעם התאבלנו היום? אני לא יודע!

אתמול קברו את מיכאל פייגה בבית עלמין ברחובות בה נולד, יחסר לי חבר בפיסיבוק, שתמיד תכננו להיפגש ביחד, תמיד לא יצא, היינו חולקים בדיחות, מצקצקים ותופסים את הראש למראה הכיוון בו שוקעת או הולכת המדינה והחברה שלנו, היינו אוכלים  ומקטרים כמו כל אנשים שנפגשים אחרי המון זמן שלא נפגשו או שלא יצא, בגלל כל מיני תכנונים ועיסוקים, ואני כותב ואתה כותב, ואני עושה סרט ואתה עושה עשיו הכנות לשבתון באיפהשהוא בעולם,  והנה, אני לא אחלוק מאמר שלו, אני לא אקרא פרק מספר שלו, אני לא שמע אותו ברדיו או במרקע, אני לא אראה אותו בסינמטק, הזמנתי אותו המון פעמים, אני לא אקרא שהוא משתתף או יוזם כנס בשדה בוקר על נושא כזה או אחר. לא יהיו ברכות ראש השנה ופסח, פחות חבר בפייסבוק, פחות מישהו שיגיב על החומה שלי, פחות פחות פחות מענטש, אלוהים המחנה מצטמצם, מי נשאר? מי ימלא כעת את החור שיש לי כעת בפייסבוק, בעולם שלי , בחיים? אז נכון שיש הומניסטים, נכוןו שקיימים בני אדם נהדרים וחקלם אפילו חברים שלי בפייסבוק, אבל איך אני אמלא עכשיו את החור?? איך אייבש את הדמעות שמתחילות להציף אותי? איך??? אלוהים היודע!

Picking up the pieces

On Wednesday night, a man sat at the coffee/restaurant Max Brenner, and all was fine, with him there were three others, two women and one man, they didn’t occupy one table, in fact, they didn’t know one another, the fragrance was nice, the Sharona Compound, a well-known Tel-Aviv’s center  (near my working place the Tel-Aviv Cinemateque) was full, the Cinemateque itself was about to launch tomorrow the 30th annual International Students’ Film Festival, the night was lovely less hot, and it was right  with the world. Two men in dark suits also were there, they took their order calmly, and started to eat, they looked like young Yuppies, businessmen perhaps? They seemed content, perhaps they’ve just concluded a successful business transaction? Suddenly, they drew guns, two cousins from Yata, a town near Hebron, sprayed the restaurants, the four people were killed instantly, one of them was Dr. Michel Feige, I didn’t know intimately the other .

three, but I knew him,  he was my tutor, at BGU . And I want to tell you about him.

Michael, or as I used to call him on our greetings at Rosh Hashana and Psssover”My brother friend was a sociologist by training, historian by inkling, anthropologist, and a Mensch. He published a book about the Israeli-Palestinian conflict called:”Shnei zedadim lamapa(aka:”Two sides for the map”], a scathing and sarcastic article about Mini Israel, a small-scale model of Israel, at Latrun, and he loved Israeli Cinema, he was expert  in linking theorists like dorno and Gramsci to every facet in our lives, and like Professor David Ohana, a friend and colleague he was also a person who could explain to the laymen the intricacies of a Foucault, or Uri Ram, or other historians like Morris, at the beginning we were mostly young ladies and one  mature gent, me, who attended his class, and listened and he guided us through  varied persons, who couldn’t disagree on a napkin’s size let alone Israel’s society and its directions, yet it was a such an easy-going journey, illuminating, , funny, and serious, I learnt a great deal about Israel, and I’m confident that all my young female colleagues studied about Israel, some will be going on, one or two follow him and be  sociologist or historian of Israel, anthropologist perhaps,. The other elderly gents like yours truly, who attended his magical class, were pensioners, Mizraim jews who resided at the nearby ex slum of Shikun Dalet, and even they enjoyed and got some insights, for Dr. Feige had the magical gift of explaining Immanuel Levinas, Lacan,Said,, Bhaba’s complex theories, in a more winning, funny, serious and so simple manner, you really understood Weber, or Gramscvhi .even and especially if you just graduated high school Mizrahi pensioner, or not.

Such was Michael the dear man who gunned down by two cousins , Palestinians, from Yata, they didn’t know him’ they never shared his anxieties, humor, and profound learning, they didn’t gain the insight of his wisdom, for them he was an infidel, or an occupiuer, no better than the settlers, no better? Hell he was better than most settlers I knew.

And now he’s gone, there’s one person less at my Facebook wall, one less Facebook friend, we plan to get together, years we plan to do so, but we didn’t no doubt we’d laugh and share joke, mourn for Israel’s direction these days, he’d share an insight, tell about an essay he’s going to write, he’d be aging gracefully with his wife and three daughters, be a granddad, but life and faith decreed otherwise.

No sooner than the terror’s aftermath came the revelries, the happy gleeful gloating, Arab Palestinians? OK, they misguided terrorist attack on Israeli civilians as a joyful reunion with 72 imaginary virgins at a non exciting paradise, but please tell me what to make on Jewish right wings assholes? They gloated, Tel-Aviv’s bubble was hit, ha h ha, four people were killed, never mind that two came from Ramat Gan and one woman from  Ashkelon,  but men  and women revelled about the blood, the blood of innocent compatriots, Israeli Jewish men and women , who didn’t have a bu=rial procession yet, were now being hailed as Tel-Aviv ‘s bubble who got what she wanted? My God,m how can we call these cretins human beings? How one can take a 103 fm radio personality a  serious man? Some decency, is required, why can’t they wait for the end? Why do they have to mock, jeer, gloat over the victims? As for the Palestinians terrorists, what can you say about people who take a knife, and rushing about to kill any settler or soldier? Sympathy? Well, I don’t sympathise with anyone who take lives of innocent men and women, be he Jew or Muslim, buddhist, or Chrisitan-Episcopalian/catholic. A Murderer is a murderer, just like a rose is a rose.

.  We, Michael’s student left numb, speechless, he was a humanist, and I’d like to believe that he believed in the Two States’ Solution, like me, I knew it and he knew it, and now he’s gone, and I am with one person less, one person less to send greetings for his birthdays, one person less who was humanist Mensch, one person who was a fantastic teacher, one person who shall greatly missed of course by his wife and three girls, his relatives, but also will be hugely missed by his colleagues at the Israel Studies faculty, his students, and his neighbours at Uziel Street, one great fantastic guy murdered, one hole is now stand in my life, who will fill it now?????