Home » Uncategorized » הסרטים הטובים , והממש לא של 2016 סיכום

הסרטים הטובים , והממש לא של 2016 סיכום

שלום לכם ששת קוראי וחברי בפייסבוק!

התגעגעתם למתנה של חנוכה וחג המולד והדיוואלי? גם אני. אז הנה.

הייתה לנו ממש שנה מחורבנת, איש נהדר שאהבתי נהרג בהתקפת טרוריסטים במתחם שרונה, ארה”ב קיבלה מנהיג חדש שנראה כמו הצלבה  של אורנג אוטנג למוסוליני. ומה עם הסרטים? הםםםם.

אז טוב בואו נתחיל

1)”בגרות” הסרט הטוב של השנה, כריסטי מונג’יו מביא לנו סרט מצמית ממש. השאלה עד היכן אדם יתחיל לבגודד בעקרונות שלו תמיד צצה, כאן אנו מקבלים תשובה, והיא לא קלה כלל. אין כאן שחור ולבן, רומיאו הרופא הוא איש טוב, שמטרתו להביא לבתו כרטס למכובדות אקדמית באוניברסיטה בריטית, ולמעשה כרטיס יציאה מהפרובינציה המחניקה של קלוז’,, מקבלות תפנית שהיא מותקפת. מכאן הוא יעשה הכל שתעבור את הבגרות, והצופה לא  מקבל הנחות. סרט לא מתפשר שמוכיח אחת ולתמיד שרוחניה היא מקום שיכון להתחרות בעולם ההוליוודי.

2)”להלה לנד” בשנת 2015, כתבי על”ויפלש”, ואמרתי שהבמאי דמחאן צ’זל הוא כשרון שנתיים אחר- כל מסתבר שצדקתי. מחזמר ששואב מקורות גם מז’ק דמי( סצינת הסיום למשל, היא הצדעה מחוכמת ל”מטריות שרבורג”,) וגם להוליווד הקלסית, חכם, מקורי, מתוק מריר, לא שמלצי, וכן, ביננו מי לא רוצה לצאת מהאוטובוס או מהמכונית והמונית בפקק תנועה ופשוט לשיר ולרקוד? אני כן.

3)”ספוטלייט” ונחזור בקפיצת זמן לתחילת השנה.. הסרט של טום מקרתי, הוא סרט צנוע, שייך לסוג ה-מבוסס-על-סיפור-אמיתי-( “סאלי” הוא עוד נציג), הוא מספר לנו סיפור על התעללות מינית מחרידה שביצעו כמרים קתולים בבוסטון בילדים ממשפחות עניות, קתולים, אירים. הסרט מציג לנו מלחמת מעמדות, הם נגד אנחנו, האנחנו הוא החברה הקתולית-בוסטונית-אירית, הסרט מציג לנו את העיתונאים והפרקליט הארמני שנלחם בהם. הסצינה שבה סטנלי וותי’ ומרק רופאלו, האחד ארמני והשני פורטוגזי  מדברים על המתיחות הפנים נוצרית בין מי שלא למי שכן, היא יצירת מופת של כתיבה ומשחק, מייק קיטון כאירי  עורך עיתון שלפתי מוצא עצמו  עמוק בתוך החיבוק דוב של הממסד הקתולי-לבן-אירי, העורך היהודי- עוד איש זר בגילחומו השקט של ליב שרייבר, שמעודד את כתבי העיתון( רייצ’ל מקאדמס ובריאן מייקל  דרסי, משלימים את קיטון ורופאלו) מציגים לנו תמונה מצמררת ועוכרת שלווה של תופםעה קטנה, שמתחילה בבוסטון ומתפשטת למגפה מוסרית מחליאה כלל עולמית.

4)”באש ובמיים” דייויד מקנזי, במאי סקוטי-בריטי, נוסע לארה”ב ועושה שם סרט שודים. לכאורה, אין מה לומר? יש. אם אתם רוציםן להבין למה טראמפ ניצחח, תראו את הסרט הזה. טקסס מוצגת כאןו כמדינה שאיבדה הכל, שני אחים, האחד פרחח אסיר לשעבר, ווהשני חוואי רציני, מבצעים שודים של בנקים, כדי לשלם את המשכנתא על החווה של האח. בעקבותיהם דולק שריף עקשן לקראת פרישה, הסרט הוא דיוקן מטריד של אמריקנ ים לבנים, חסרי אמצעים, מיואשים, שהליברלים בהוליווד ובניו-ינורק, האקדמאים והפוליטיקאים פשוט לא ספרו. הסרט מביא לנו את ה”למה טראמפ” באגרוף קולנועי. והוא מצטיין בהופעות של כריס פיין ובן פוסטר( כאח הלא אחראי), ושל ג’ף ברידג’ס שמוכיחל שוב שהוא שחקן ענק.

 

5)”חיים משוגעים” האיטלקים לא איכזבו. סרטו של פאולו וירזי, הוא מסע נפשי ופיזי של שתי נשים שונות מעמדית זו מזו. האחת, רוזנת שקרנית, מתחזה, שמאושפזת בבית חולים לתשושי נפש, מנוהל בידי נזירות. למקוום מופיעה מטופלת, אישה צעירה  שניסתה להתאבד יחד עם תינוקה, שתי הנשים מוצאות שפה משותפת. עלייה אחת באוטובוס הלא נכון, בעת עבודה מחוץ לביה”ח, והשתיים פוצחות במסע מאתגר, עצוב, מצחיק, כמו שקולנוע איטלקי מעולה יודע לעשות, לאתר את תינוקה של השנייה, כעת נער מתבגר. שילוב מנצח של משחק מופלא( מיכאלה רטומצ’י, כוכבת עולה וולריה טדסקי-ברוני, אחות של קרלה כן), הכל בסרט עובד. ושוב, סרט נשים איטלקי משובח.

6)”סאלי” אמת. קלינט איסטווד רפובליקן, תומך טראמפ, הכל נכון, גם אני לא משתגע על הפוליטיקה האיסטוודית. אבל, האיש יודע לספר סיפור, וזה מה שגורם לי לאהוב אותו. בגיל 86, הוא עושה זאת שוב. צ’לסי סלצברגר- סלי- היה קברניט שהנחית בואינג על ההדסון,תום הנקס, בהופעה סולידית, מציג לנו גיבור אפרורי, לא הרואי, שתחושת בטן אחת שלו, הצילה אותו ואת נוסעיו מוות.והסרט מציג לנו סיפוןר גבורה של איש לא מושלם, אין בסרט הזה טיפה אחת של זיוף, שמלץ, הרואיזם מטופש. יש כאן, אמת, יצוג מזעזע של נשים, אבל אני חושב שדהסרט ויכולת הסיפורית המופלאה של איסטווד מכפרת על המשגה הזה.

7)”אבינו” הקולנוע הישראלי השנה, עשה המון שטויות, ואני מודה שלא ראיתי את רוב הסרטים, ככה זה שאתה חולה בשפעת בתחילת השנה, להתחסן כן?. אבל “אבינו” סרטו השני של מני אליאס, הוא סרט הגנגסטרים הטוב של השנה, והסרט הישראלי הטוב של השנה. סיפורו הטרגי של עובדיה, מוביל רהיטים שמתפקד כאחראי על בטיחות במועדון לילה מזרחי, ושהוא ורעייתו רחל ( איזה סמל), מצפים ומייחלים לילד, עושה מעשה אחד שישנה את חייו, שעה שרוזנטל גנגסטר מקומי מציע לו לעבוד, הכסף, שמנפנף הגגנסטר בפניו, הוא מלכודת ממנה לא נחלצים בקלות. עובדיה נשאב לעולם השוק האפור, ועימו גם לבגידה . רק שיהיה ילד. הסיפור הנפלא, הבימוי הפנטסטי, עושים את הסרט הישראלי הזה לסרט גנגסטרים שווה ברמה שלא מביישת את הוליווד, מוריס כהן, רעייתו בחיים רותם זיסמן-כהן,מעולים. אלון דהן הוא גנגסטר מאיים ומפחיד . והסרט ראוי למקום המכובד.

8)”ע.י.ג.” סטיבן שפילברג חגג 70, הוא חזר השנה לסוגת סרט הילדים. ספרו של רואלד דהאל, על יתומה בריטית, ענק חביב, אחיו האיומים, ובית המלוכה הבריטי, הגיע למסכינו, סרט מתוק במובןו הלא שמאלצי של המילה, סיפור על חברות, שפשוט עושה טוב. צובט לב, אני מצאתי עצמי צוחק, ואפילו בסתר מוחה דמעה, דבר שציניקן כמוני לא עושה בסרטים חוץ מ”סיפור טוקיו”. שפילברק ממציא עצמו מחדש, ועדיין יכול לתת לנו סרט מעולה,

9)”זוטופיה” עוד נס. דיסני, דווקא הם. הביאו השנה סרט מצויין, משל מעולה, סטירה, על סרטי המשטרה, והמון מודעות לקולנוע, בסיפור על ארנבת אמיצה ושאפתנית, שועל נוכל וציני, ועיר שבה חיות גרות זה בצד זה(היונקים!) סיפור פשע מאתגר למדי, על חיות שהופכות חיות טרף(כך!). הבמאים ביירון הווארד וריץ’ מור מתבלים סצינות מצחיקות ביותר( הסצינה במשרד הרישוי היאר משהו שמזכיר לי את “בלאומילך”, פנינה קומית ממש), עם סצינות מעולות( הקטע בה נמר ברכבת תחתית זוכה ליחס משפיל, היא פשוט גאונית), הסרט הוא יצירתצמופת קטנה, ראוייה למקום התשיעי,

10)”היא” לאחר שהיה בהוליווד, חזר פול ורהובן לאירופה. הסרט “היא” הוא מופת לסרט אפל. הגיבורה מישל לבלן, בגילומה של איזבל הופר, היא אחת מהגיבורות המרתקות שראיתי השנה. אשת עסקים קשוחה, שנאנסת בסרט, ומתייחסת לאונס כדבר שלא ממש יגרום לה להתכווץ בפינה. מישל היא אישה, שאתה ממש לא יודע מה לעשות איתה. ללטף? לסטור? היא דוחה, היא רכה, היא פגועה וקשוחה. בוגדת בחברתה ע”י סקס עם הבעלה שלאותה חברה ושותפה, ונחושה למצוא את האנס. הסרט הוא רכבת שדים של רגשות, ואיזבל הופר בשיאה מזכירה לנו שמישל מורגן שנפטרה השנה, דניאל דרייה , וסימון סניורה יש להן יורשת רקאוייה. פשוט סרט מעולה. בית ספר לחסידי הסרט האפל.

 

וזהו. כמובן, שהיו מאכזבים “מנצ’סטר ליד הים” של קנת לורגן הצליח לעשות לי מה שאף סרט לא עשה, להירדם שלוש פעמים בהקרנה, משעמם, ארוך, לתרגי, צער העולם במובן הדוחה של המושג, ובסופו של דבר, הסיפור על אדם שאחיו מנת מהתקף לב והוא אנוס להיות אפוטרופוס של אחיינו ממש ממש  ממש לא מעניין אותי לפחות.

 

עוד סרט ישראלי, שמשום מה כל משבחים וזכה באופיר הוא”סופת חול”, של עילית זקצר. סרט ליברלי במובן המחורבן של המילה, סרט  שנעשה אומנם בתחקיר מוקפד, על המצוקה של נשים בחברה הבדואית, עם טונות של כוונות טובות, הוא סרט קולוניאלי מהסוג של הגבירה הלבנה מתל אביב שפשוט עשתה סרט של גיבורה קולוניאלית לבנה על חברה, שמוטב שיעשה בידי בדואית. השחקניות הישראליות-פלסטיניות, לא מהפזורה, עושות מה שיכולתן, אבל זה פשוט לא זה נקודה.

 

או “המלבישה” של ג’וסלין מורהאוז, סרט אוסטרלי מזעזע במיוחד. מה זה? נניח שהוא יציאה על”ביקור הגברת הזקנה” של פרידריך דירנמט, לגיטימי, עלא כיפאק. אבל הדרך אוי הדרך!! אבל מה הסרט הזה? סטירה? קומדיה רומנטית? מלודרמה? הכל ביחד? הדבר היחידי שטוב שם הודגו ויווינג בתור שוטר הומו בעיירה מנוצמנמת בשנות החמישים, נקרודת אור יחידה בסרט מבוזהבז זה.

 

כמובן, שהיו סרטים מכובדים(“אמת” למשל),. כייפים (” בלשים בע”מ”), היו מעולים (“ק’ול”), היו בסדר(“חולייטה”, של אלמודובר, לא ג’ורג’ עובדיה, אבל לא ממש סרט כמו “העור” למשל), והיה “הבן של שאול”. סרט מעולה, אני לא מכניס אותו כי הוא סרט השואה הטוב ביותר שנעשה. אני לא מכניס סרטי שואה בקטגוריות סיכומים, לא יכול, אבל, הסרט פותח כתסריט כאן בארץ, הוצע לקרן הקולנוע, נדחה בידה, והא דוגמא לטמטום המצוי שיש בקרן הזאת ובקרנות האחרות.

זהו זה תמה שנה, טראמפ נשיא, ביבי ראש ממשלה, ואנחנו בחרא. נקווה שהשנה הבאה תהיה טובה. אה, כן ושהסרט התעודי שלי יצליח.

 

 

 

Advertisements

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s