Home » Uncategorized » השנה של 2017 אכזבות, והישגים

השנה של 2017 אכזבות, והישגים

שלום לכם ששת קוראי היקרים

המון זמן לךא כתבתי בבלוג. נכון, יש תירוצים שניים. קודם כל הסרט שלי, אני עדיין עורך ומקווה לסיימו לקרטאת הקרנה בפברואר( הגרסה של ה87 דקות לא מהודקת מספיק), שניים הספר כעת בעריכה שנייה לאחיר הכתיבה.

אלה התרוצים. כעת, ניגש לרשימת עשרת הסרטים של השנה, הטובים, המאכזבים והכמעטים.

אז הנה עשרת הסרטים הטובים של השנה:

  1. אנשים מקומות- ג’אר ואנייס ורדה
  2.  אור ירח בריאן ג’נקינס
  3. דנקירק כריסטופר נולאן
  4. הצד האחר של  התקווה- אקי קאוריסנמאקי
  5.  שני סרטים “רוחות קרות” טיילור שרידן ו”ספליט” מ.נייט שמליאן
  6.  געגוע שבי גביזון
  7. המוזיאן רן טל
  8. “קירות הבית” איתן גרין/”מעבר להרים ולגבעות” ערן קולירין
  9. הסוכן אשגר פראדי ואחרון
  10. “ענינים אישיים- מהא אל חאג’ ו”לא פה ולא שם” מייסלון חמוד

א–כזבות

פוקסטרוט שמואל מעוז

להעיר את המלכה”(שם נרא לסרט ממש גרוע) סטיבן פרירס

אלה שכמעט נגעו

המייסד-ג’והן לי הנקוק

מאחורי המספרים- תיאודור מאלפי

לוגן וולברין- ג’ימס מנגולד

וונדר וומן- פטי ג’נקינס

לאקי לוגאן- סטיבן סודרברג

והנה הנימוקים

1)בדרך כלל אם תזכרו, אני לא מכליל סרטי תעודה, או כמעט ולא, אבל קורה שיש. אז הנה סרט השנה. אנייס ורדה , במאית ותיקה  מעולה של סרטי עלילה ותעודה וצלם צרפתי בשם ג’יאר, שלא מסיר את משקפי השמש שלו, פוצחים להם במסע ברחבי צרפת של העיירות והכפרים הנטושים, צרפת שכמעט ולא מוצגת על המסך, לאורך הסרט אנחנו חוזים בדיוקן שהוא גם מעורר רחימים, מצחיק, חמוץ-מתוק, וכן לפעמים גם ממש מרושע ומאכזב( הקטע עם הפגישה שלא היתה בין ןורדה למי שהיה פעם חבר ז’ן-לוק גודר). והסוף, כמה מקורי כמה יפה, וכמה נהדר. סרט השנה נקודה.

2) פדיחת השנה של האוסקר, הסרט הזוכה “אור ירח” זכה בצדק, לא שהיה לי משהו נגד “לה לה לנד” לחלוטין לא,(מא עיינו ברשימת סרטי השנה שעברה) אבל אם מדברים על סרט שמתאר את החברה האמריקנית, אז זהו הסרט. אף כתבה במדיה, אף מאמר נחרץ בעיתון, אף ניתוח אקדמי, לא מתקרב לעוצמה של בריאן ג’נקינס וסרטו. תאור התבגרותו של ילד, אחר- כך נער אפרו-אמריקני בפלורידה, שהופך מאוחר לסוחר סמים הומו, הוא דיוקן מחמיר, נצמית, קורע לב, עם משחק נהדר, והעיקר עם אמירה חדה, נקבת, פסימית, שמבטאת יותר מכל את רוח הזמנים של החברה האמריקנית החולה.

3) דנקירק המון שנאו אני שייך להמון האוהבים. קשה עד בלתי אפשרי להישאר אדיש לסרט הזה. סרט מלחחמה  שמתאר מלחמה בדיוק כמו שהייתה, אין שום רגע אחד של תהילה כוזבת, הסרט מתאר בצורה המדוייקת ביותר את החרדה, הפחד, התעוזה, האומץ, ואת ההקרבה של אזרחים וחיילים שמילטו בעור שיניהם את מרבית החיילים הבריטיים במלחמת העולם השנייה (סרט מאוד נחמד”שעתם היפה”, התכתב עם הארוע), נכון שבשנת 1958 עשה לסלי נורמן סרט על אותו ארוע עם אותו שם, נכון שהסרט ההוא היה ממש טוב לזמנו, אבל אצל נולאן אתה נמתח עד קצה גבול יכולתך, וסצינות נשארות חרוטות המון המון זמן. הסצנה של הפלת המטוס הבריטי, והטייס הלכוד במיים היא מלאכת מחשבת של סיוט קולנועי ורגע של סרט אימים מפחיד ממש.

4)אקי קאוריסמקי חזר בגדול. מה שיפה אצלו שהוא לא שופט מחמיר, הוא בוודאי לא קולנוען קל דעת עם תרקופות פלא, “הצד האחר של התקווה”, הוא משל על אירופה של ימינו ועל הכיוונים הסותרים שמאפיינים אותה עקב גל הפליטים המציפה לאורך העשור הנוכחי ולפניו:חזרה לנאציזם/פשיזם של שנות ה20-30, או שמירה על הליברליות והסוציאל דמוקרטיה שלאחר 1945. סיפור ידידותם של סוכן נוסע לשעבר שהפך בעל מסעדה, לשוטף הכלים שלו, פליט סורי מחפש מקלט, הוא פשוט סרט מצוין, שמותיר אותך לחשוב עלינו ועל החברה שלנו. משעשע ומעציב כאחד( סצינת התיירים היפנים היא פשוט מעדן קומי), סרט שראוי להכילל בכל רשימת סרטי שנה. והכי חשוב אין לו שום פתרונות, כי זה פשוט סרט וסיפור מהחיים  ולחיים אין פתרונות קליטים( לתשומת ליבם של אנשי הוליווד)

5)סוגת המותחן הייתה מבורכת. שני סרטים שונים וקוטביים הם בית ספר לעשיית הסוגה. האחד מותחן קלסי של מ.נייט שמליאן החזיר את הבמאי למקומו הראוי. שנים במדבר קולנועי, שנים של שטויות, שנים שבהם לא היה מקורי, נגמרו.”ספליט” הוא מלאכת מחשבת, סיפורו של פסיכופט שסובל מפיצול אישיות, שחוטף שלוש נערות הוא מתח משובח, זהו גם סרט של שחקן. הבריטי ג’יימס מקאבוי מוכיח שני דברים: אחד שחקן עושה סרט ושניים שהוא שחקן מעולה. אני חושב על שחקנים כאנתוני הופקינס, או ג’ורג’ סנדרס בימיו לפני 80 ו70 שנה, מקאבוי משתווה להם. דיוקן מצמרר של פסיכופט מפחיד לא ראיתי מזה שנים. איזה ממתק. איזה סרט.

חולק עימו את המקום הוא סרט שונה לחלוטין. טיילור שרידן, תסריטאי הסרט “באש ובמיים”, מביא לנו את המערב, שמורה ילידית אמריקנית, רצח מתרחש, סוכנת אפבי איי וגבר לבן, גרוש, שגר בשמורה, חוקרים את המקרה, הסרט מביא לנו את מצבה העגום של אוכלוסיית הילידים האמריקנית, זוהי אמריקה של טראמפ . אמריקה מסוכסכת, לא מפוייסת, ועגומה ביותר.

6)-8) שנה מעולה לקולנוע הישראלי, לא אני לא מדבר על סרטו של מעוז. אני מדבר על לשושה סרטים שמתאטרים את מדינת ישראל בךשוה מצבים שונים. סרטו של רן טל המוזיאון(6) הוא סרט תצעודי עלמוזיאון ישראל במשך שנה אחצת- הנה ה50 לקיומו. לאורך הסרט הקצר יחסית(71)ף אנו מתלווים לתיירים, אנשי הצוותצ, האוצמרים, מנהל המוזיאון, וכך נפרשת לנו בעצם, ישראל. הסיפור של ישראל מעולם לא סופר בצורה כל כלך מקורית, כל כך מרגשת, כל כך מרתקת, כמו בסרט זה. מי שמנסה להבין את ישראל, טוב יעשה אם יצפה בסרט.

 

המשפחה הישראלית(7-8) מיוצגת בכבוד בשתי סוגות הקומדיה הדרמטית והמלודרמה המשפחתית. “געגוע” (7) שהיה צריך להיות זוכה האופיר של השנה, מאת שבי גביזון, הוא תאור מסעו של תעשיין רווק, בחיפוש אחרי בנו שגר בעכו. החיפוש המפתיע, מצחיק, עצוב, הוא התחקות אחרי תא משפחתי שיכול היה להיווצר, תא משפחתי שנוצר ופורק, ואיחוד משפחתי מרגש מאין כמוהו בין שני אנשים שונים. עכו הופכת למיקרוקוסמוס של ערבים, יהודים, של חיים, מתים, והתמונה הריאליסטית עם נגיעות מצחיקות וסוריאליסטיות, היא פשוט תמונה מעולה של חברה ישראלית במשבר קיומי.

“מעבר להרים ולגבעות” מתאר משפחה ישראלית על שקריה ועל מחלותיה. השמאל והמרכז הליברלי זוכים בסרטו של ערן קולירין לסטירת לחי מצלצלת.  קצין זוטר משוחרר צה”ל, אשתו המורה לספרות, שני ילדיהם, מסתסכים בשקרים, שמותירים אותם חסרי מנוח, מפורקים, שהדבר היחידי שמאחדם הוא הופעה של שלמה ארצי בקיסריה, וגם זה לא בטוח כלל.

“קירות הבית” של איתן גרין החוא מקרה אחר. נכון פה ושם יש פספסוס. האיש הרע שמופיע פתאום והולך הוא רק אחד . אבל, ככלל הסרט הוא דווקא סרט אופטימי. הסרט מנסה לתאר בהצלחה מהו המושג בית. יובל סגל הוא ארכיטקט בשם נאווי, שמנסה לבנות עם שותף את בית חלומותיו, הסתבכויות כלכליות מותירות אותו חסר פרוטה. גיסו מביא אותו לבית, אשתו ובנו והוא מנסים לשרוד. היפה בסרט הוא שהוא נותן לך תחושה שהכל בסוף יסתדר, איכשהו, מתישהו, סרט מצוין שהכל עובד בו למעט כמובן הפספוס של דמות הרע שאינה מוסברת, מנומקת או בכלל הגיונית.

9)”הסוכן” אשגר פרדהי האירני  זכה באוסקר בפעם השנייה, גם כאן בצדק. סרטאו על צמד שחקנים שמעלה קלסיקה אמריקנית “מותו של סוכן” של מילר, העובר לבית, מעבר שמתברר כהרה גוראל, האישה נאנסת, המשטרה חסרת אונים והבעל יוצא למסע נקמות. הסרט הוא תיאור חד ונטוקב של חברה דו קוטבית, הפיוס שיושג בסיומו, היה רק אחרי מסע נפשי קשה ומתיש. החברה האירנית  מוצגת כחברה מורכבת בצומת בין מסורת/מצואיזם, חדשנות/ ליברליות. מי יזכה? שוב, כמו קאוריסמקי, הסרט לא נותן פתרונות.

10) גם כאן סרטים ישראלים, הפעם דוברי ערבית(ועברית חלקית בסרט אחד), מבויים בידי צמד נשים. מהעהא אל חאג,”ענינים אישיםי ביימה סרט על משפחה ערבית, נוצרית בנצרת. הבעל הואישה מכעט ולא מתקשרים, בניהם מפוזרים. אחד בשוודיה, השני רווק, שגר עם גיסו ואחותו ברמאללה. מהא אל חאג, לא נותנת הנחות, וסרטה  נע בין קטעים קומיים, ליריים ודרמטיים. אף אחד לא יכול לשכוח את קטע הטנגו בתא המעצר, את הסבתא הסנילית, את הקטע בו פוגש הגיס המוסכניק בפעם הראשונה את הים. פנינה של סרט, יצירת ביכורים מרשימה.

“לא פה ולא שם” בשמו הערבי “בין הים לארץ” של מייסלון חמוד, הוא דיוקנה של האשה הישראלית-פלשתינית. שלוש בחורות, פרקליטה חדת לשון ובליינית, לסבית שעובדת כתקליטנית וכברמנית, ואישה מוסלמית מאום אל פחםן, חולקות דירה אחת בתחל אביב. הסרט מתאר את חייהן, קשייהן, ומציע פתרון מאוד מקומי ומסויים. הוא גם נותן לנו את המבט לחייה של אישה ערבייה, מבט מאוד נדיר, שהגיע הזמן שיהיה יותר ויותר על מסכי ארצנו. יצירצת מופת קומית דרמטית ומעולה. שוב, סרט ראשון, שוב יצירה מרשימה .

 

ונעבור לאכזבות.”פוקסטרוט”  אני יודע שהמון אהבו אני לא. מישמש של נושאים סיפוריים, דמויות שמותירות אותי קר, שפה קולנועית טרחנית ומיושנת שאפיינה סרטים שלפנ י 50 שנה וו40. פשוט סרט משעמם ולא רלוונטי כלל.

האכזבה השניהי שייכת לבמאי. סטיבןפרירס במאי בריטי עשה לא מעט יצירות מופת “סמי ורז”,”מכבסה”:,”יחסים מסוכנים”, הפגיעה”, החליט להיות ריצ’רד אטנבורו ו”להעיר את המלכה”, הוא סרט אטנבורי. משעמם, מסולף,טרחני, מייגע, בזבזוז זמן, כסף, ניסיון לחלוב את כישורי המשחק של ג’ודי דנץ, שגם כן לא ממש מצליח. בקיצור אכזבה.

 

זהו קוראים יקרים שלי, בואו נקווה שהשנה תהיה יותר טובה. שהוליווד לא תשעמם, שהקולנוע העצמאי האמריקני לא יתן לנו זבל אופטימי, שאירופה תהיה מעניינת, שישראל תהיה נהדרת. שיהיה כיף בקיצור.

 

 

Advertisements

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out /  Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out /  Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out /  Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out /  Change )

w

Connecting to %s